Prison Break

בזמן האחרון חזר אלי הג'ט-לג. אני קמה בסביבות הצהריים ומתקשה להירדם עד שלוש לפנות בוקר. חזרו (או, בעצם, עשו הופעת בכורה) גם הרגלים בלגאניסטים משונים - הבגדים מפוזרים בכל החדר בתפזורת שלא הייתה מביישת אף גבר תל אביבי הולל שלא שמע בחיים על סל כביסה. ולאן אני חותרת עם זה? לעובדה שכשהגיעה העת להיפגש עם אמא שלי ביום שישי על גבול חולון (!) כדי לעזור לה ברכישת בגדים ב"רונן חן" (!!) במתחם בית טפר ליד בית כלא אבו-כביר (!!!), ארגנתי את האוטפיט הנ"ל כמעט מתוך שינה.

Lately, the jet-lag seems to be coming back. I wake up at noon and having trouble falling asleep before 3 a.m. Also lately, some new habits emerged - an unknown, messy me - the clothes are piling up as if I was a fun-loving bachelor. And where am I going with this? To the fact that when it was time to meet my mom on Friday to go shopping with her, I assambled this outfit practically from sleep.

Hoody - Nike

Dress - Rhus Ovata

Tights - Twentyforseven

Shoes - Bershka

יצא לוק קצת ילדותי וכיפי, שרטרואקטיבית נבנה על אינסטינקטים נטו. קודם כל נאחזתי בז'קט הספורטיבי המעולה שקניתי לטיול האוסטרלי, ממהדורה מוגבלת כלשהי של "נייקי". אין על הפריט הזה, הוא ה"אוכל המנחם" של עולם ההלבשה. עוד בצבא טענתי שהדבר הכי טוב בשירות הצבאי הוא המעיל עם הקפוצ'ון הגדול - יש משהו בקפוצ'ונים, כמו שכבר כתבתי כאן, שמגונן ומנחם וכמובן גם מגביל את שדה הראייה, מה שלאו דווקא גרוע כל כך כשהולכים להסתובב ליד אבו-כביר. הוא משתדך בקלות לכל מיני סגנונות, וכבר יצא לי ללבוש אותו עם שמלות ערב ונעלי עקב בטיול ההוא, למען השם - וזה עבד יופי. אחר כך הלכתי על החטיף של המאכלים המנחמים של הארון שלי - שמלה של הצוות הבנות המוכשר שקניתי דווקא הקיץ, והיא מחזקת את האמת הסודית שאני מנסה להדוף כבר זמן מה, בתור מי שמצטמררת מבנות שחושבות שטריקו זה חגיגי - ובכן לא, ועדיין - אין כמו טריקו! נוח, נטול גינונים ומהימן, ועוד לא התחלתי לדבר על הדגם הגאוני הזה עם הכתפיים החתוכות. נעליים כסופות - אחד הפינוקים היחידים שהרשיתי לעצמי במקסיקו, ועל הכל מנצח הטיץ ישן שאמא שלי קוראת לו "חייזרי". מינוח שנוי במחלוקת, אין ספק. כך או כך, היא תצטרך להתרגל אליו כי במסע החסכון ל - New Year בלונדון החלטתי לא לקנות שום דבר חדש כל החורף, וללבוש רק את מה שיש. ממילא חצי יום אני ישנה.

The look came out slightly childish and fun, and was built, thinking back, on sheer instinct. First I went for my favorite jacket, the comfort food of clothing world. Even back at the army service, wearing a big hooded winter coat, I thought hoodies are to die for - comforting and protective. Then I grabbed the comfy dress by the talented Israeli duo, which proves again, against my will, that there's nothing like jersey fabric, the total oppsite of fuss. The silver shoes are one of the rear treats I allowed myself' in Mexico, and to mix in with all the grey, there are old tights which my mom calls "alien". Either way, she'll have to get used to them, since I promised myself not to buy anything new the whole winter, as a part of my "save up and spend New-Years in London" plan. So I only wear what I already got.... Just as well, I'm asleep half of the day anyway.

The great grey winter is back... and so am I

אני חייבת להודות שמאז שחזרתי לארץ מהטיול למקסיקו, ארה"ב וקובה, אני קצת מבולבלת. הג'ט לג עבר מזמן, מצב הרוח המשונה עוד לא. בגדול, הרבה דברים מתרחשים אבל כל מה שאני עושה בזמן האחרון זה לחכות לחורף. כן, החורף - העונה הזו שנפוצה במיוחד במדינות אירופאיות באמת אבל זוכה לגידופים מ"אנשי הקיץ" כשהיא מעזה להציץ כאן לחודשיים מסכנים. אז ברגע שהחורף הגיע, יצאתי לעשות לו קבלת פנים אפורה במיוחד.

I must admitt that since I'm back from my USA-Mexico-Cuba trip, I'm slighly confused. The jet-lag is done and over with, but the weird mood - not yet. In fact, lots of things were happening, but what I really do all the time is wait for the winter. Yes, winter, the widely available season in many countries, and the one who gets cursed by "summer lovers" here whenever it desided to stop by for half a second. So, as soon as the first rain appeared, I stepped outside to give it a big grey welcome.

Jacket - H&M

Shirt - second hand

Bag - from Mexico

Jeans - Diesel

Shoes - Irregular choice

כל הפריטים שבתמונות עוד לא יודעים את זה, אבל אני מתכוונת לחרוש עליהם החורף. כן, גם עליך, תיק לבבות משגע מקולקטיב מעצבים מקסיקני, עבורו נאלצתי ללכת עד הקספומט וחזרה כי בשום מקום, גם לא בחנות של מוזיאון, לא מקבלים כרטיסי אשראי. מה שעוד מוצג כאן, זה מערך של בחירות אקראיות וממוזלות - את הג'קט החמוד נסעתי לקנות בשדרות הוליווד בשיאו של יום קיץ קליפורני, בלי לדעת בכלל שאפור יהפוך לאחד הגוונים השולטים של העונה. כנ"ל לגבי מגפוני הזמש שקיבלו היום תבילת אש ראשונה בבוץ - הם בכלל נקנו בחדר האחורי של "שופרא" בתחילת הקיץ, בסייל בהחלט מטורף. נדמה לי שהם עלו 200 שקל, ולא נורא שצריך לשים ספידה בפנים. שוב, כחול רויאל כבר מככב ב"טופשופ" במחירי תקרה, והכל נהדר. הג'קט (ז'קט או ג'קט?? אני אף פעם לא יודעת) משתלב מצוין עם אחת החולצות האהובות עלי בכל הזמנים. אבל כל זה לא משמח אותי. לפחות החורף כאן... ולסיום, תהייה הרת גורל: עשיתי פוני. שמים לב בתמונה העליונה?

The items in the photos don't know it yet, but I'm going to use them a lot this winter. You included, lovely harts bag I had to walk a lot for, since they don't accept credit cards anywhere in Mexico, not even in a museum store in the capital. Also, before you I present a selection of randon but lucky choices - the jacket from H&M I bought mid-summer day on Hollywood Boulevard. Little did I know that grey will become one of the most prominent winter shades? The little suede boots, that tasted mud today for the first time, I purchaced even earlier, at the beginning of the summer, and again - royal blue is all over "Topshop" at top prices. And the jacket goes well with one of my favorite shirts and it's all good. But none of that makes me happy. At least the winter is here.

Hiding at the back yard

Dress - Mamz

Vest - Rhus Ovata

Necklace - ליהי וולך

Shoes - Zara

This summer is very much about renewal, and long dresses is my newest "new" obsession. I always though shorter girls should avoid long shapes, but it just feels so right and smells of freedom. And a bit like hiding, which is sometimes fun to do. Around June, I decided that I would buy a maxi, floor-sweeping dress for sure, then I found thisone at a MAMZ precentation, and fell in love. I love the print, I love the hippiness, I even love the fact it sort of makes me look fat! Who cares? I wear it all the time, strapless or not, and add on this gorgeous little vest if I want to feel ultra-boho and "stylish". I sort of think vests belong to the "effort" side of the closet, you can;'t just put on a vest and look like you're clueless. Anyhow, the accesories here are old and new favs - isn't this necklace amazing? Although this look is very colorful, it's also subtile in a way - the long, the gold, the silver... the beautiful location I found, right behind my house.

הקיץ הזה מאופיין בהרבה התחלות חדשות, ושמלות ארוכות בהחלט קשורות לעניין. פעם חשבתי שבחורות נמוכות (אני 165 ס"מ וכן, אני אוהבת להרגיש נמוכה) לא צריכות ללבוש מלות בולעניות שיעלימו להן את הצורה, אבל הקיץ זה מרגיש כל כך נכון ומשחרר, ויש בזה מן ההתחבאות - גם זה כיף לפעמים. כבר באזור יוני החלטתי שאחפש לי אחת, ואז הגעתי לפרזנטציה של "מאמז"", והתאהבתי בזו. אני אוהבת את ההדפס, אני אוהבת את הקלילות שלה, ואפילו את העובדה שהיא מעט משמינה. למי אכפת? אני ממש "חורשת" עליה (זו לא המילה הכי מדהימה, אבל היא המינוח המדויק במקרה זה), לפעמים סטרפלס - עוד חידוש! - לפעמים לא, ולפעם הזו, להסתובבויות רציניות כמלבישה של סרט הסטודנטים שאני עובדת עליו, הוספתי גם את ווסט הג'ינס החמוד של צוות "רוס אובאטה" המוכשרות. כל העונה רציתי לקנות שם משהו, ולבסוף רכשתי בסייל את הווסט ועוד שמלה, שתככב גם היא בקרוב. ווסט הוא ללא ספק פריט רציני, אי אפשר ללבוש אותו ולהיראות כאילו לא הושקעה כל מחשבה בבחירתו הוא צנוע ועם זאת נועז, ואין ספק שהשילוב הזה הוא התגלמותו של חלום ההיפי-שיק שלי. האביזרים מוסיפים לערבוביה- הנעליים כסופות ועשירות בטקסטורה, השרשרת (שקיבלתי ממעצבת מקסימה, ואני לא משתמשת במילה הזו לעיתים קרובות) כמעט זבהובה, וכל זה מוסתר בחצר האחורית, ממש ליד הבית. קיץ הוא ללא ספק זמן טוב להתחבא, בכל המובנים.

On the Block

Shirt and skirt - Zara

Shoes - Vintage

Eearings - present from Shira

Headpiece - Kalba by Yael Regev

Now this is a really funny story I'm dying to tell you but can't.... yet. Last week I participated in a venture which was close to life-changing, in fashion terms. I'll explain ll about it when time is right, all I can say for now - the make up and hair were made by proffesionals, the rest of the styling - well, by me. I was really in a playful bimbo-ish mood and decided to recreate the look I assembled for the premiere of "Bruno" I attended two weeks ago. The "snake" skirt, a recent purchase, mixed well with the ultimate "vacation" shirt I got obsessed with this summer, and the tacky jewellery play along. I must admit, the eighties-vibe earings are heavy, but they're a lovely birthday present from a lovely friend who scored right into my love for all things sparkly and dramatic. The headpiece I begged Yael to give me, and she agreed. A word about the shoes - they cost 50 shekels and to get them, I crawled, along with my friend Nina, in a huge pile of shoes at a very secret shoe-location. All together - a layed-back, ultra-summery look, a sort of parody, if you will, on the French tourists all Tel Avivians love to hate. Enter the super-plastic make up, which makes me smile, and the hairstyle I would never ever think of, and voila! It's my evil alter-ego.

זה סיפור ממש מצחיק שאני מתה לספר אבל... לא ממש ייכולה בינתיים. השתתפתי במשהו שבקרוב תדעו עליו, ובינתיים כל מה שאני יכולה לומר זה שהשיער והאיפור בוצעו בידי מקצוענים, והסטיילינג... ובכן, בידי. הייתי במצב רוח קליל וזנותי מעט (קורה מדי פעם, בעיקר אחרה"צ) והחלטתי לשחזר את ההופעה שלי לפרמיירה של הסרט "ברונו" בה הייתי לפני שבועיים. חצאית ה"נחש", רכישה מסוף העונה, השתלבה היטב עם חולצת החופשה האולטימטיבית, שנמצאת אצלי שנים בארון והקיץ הפכה ללהיט קופתי. האביזרים הכביכול "המוניים" משתלבים באופן טבעי - העגילים, יש להודות, כבדים, אבל הם מתנה נהדרת מחברה נהדרת שקלעה בול לטעם שלי, המחבק כל דבר נוצץ וגדול. למרות הסבל הכרוך בכך, אני משתמשת בהם המון. סיכת הרשת השחורה היא מתנה בתחנונים - ביקשתי מיעל יפה יפה, והיא הסכימה לתת לי אחת. מילה על הנעליים - הן עלו 50 שקלים ובשביל להשיג אותן זחלתי, יחד עם חברתי נינה, בלוקיישן נעליים סודי ביותר. אין גבול להשפלה. בבואי למצוא הגדרה טובה למראה הזה, הבנתי שבעיני הוא מאוד סבנטיזי ותיירותי - כמו תיירת צרפתייה עפופה בריח נפטלין! תוסיפו את האיפור הסופר-פלסטיקי ואת סידור השיער שבחיים לא הייתי מעלה על דעתי, ו - Voila! זהו האלטר-אגו הפרנסאווי שלי. A tout alore!

Nature Lovin'

Shorts - cusomized Lee jeans

Shirt - second hand

Hoodie - דליתי

Pendant - בוטיק המעצבים בסנטר

As soon as I spoke the word "freedom" out loud, I got really busy, which led to unfortunate neglecting of the blog. I make up with a bigger-then-ever beach post now! So the story goes like this - a very good friend of mine invited me to a birthday overnight party on the beach. Now, I think the the love of fashion is best mesured at extreme times such as this - if you can just appear to a beach party without thorough planning, you're not a true fashion enthusiast! Same goes for travelling - during my trip to Australia, Thailand, Nz, last year, I could not imagine being caught in some plain tracksuit or an old torn t-shirt. I packed 5 pairs of shoes (a fact that marked me for ridicule and suspicion I'm not a "true backpacker.... NOT!:) and bought cool sophisticated trainers and Nike outfits. Back to 2009, I wanted really badly to wear torn jeans shorts. Had none. Spotted an old, slightly bigger pair and jumped at it with scissors wide open. This is a good moment to mention I'm as far from "nady-girl" as one can be..... One leg turned out to be shorter then the other, and the longer one looked much better. I, uncapable but stubborn, cut a strip from what was left and swen it back with a needle and a white thread. Horrible? Amature? I did not care. It holds there and I love it, my own, croocked, funny fashion-disaster. I assambled the look with a emboidered top I adore and an old hoodie, also with a bit folk motiff. The party was so-so, but I felt awsome after such escapades and coming up with a beach look that is, I'll whisper, even "cool".

רק אמרתי "חופש" בקול רם, והפכתי לעסוקה ממש, מה שנגמר בהזנחה פושעת של הבלוג. אני מפצה על כך בפוסט-גדול-מאי-פעם כולל תמונות סמי-ערום מפתות כביכול. הסיפור הולך ככה - הוזנמתי על ידי ידיד מאוד טוב שלי למסיבת יום הולדת עם לינה בחוף הים או במילים פשוטות, "מסיבת טבע". זה הזמן לומר - בעיני, אהבה אמיתית לאופנה נמדדת בתנאים קיצוניים בדיוק כמו אלה. אם אתם שוקלים להופיע למסיבת טבע בסמרטוטים סתם ככה בלי לתכנן - אל תקראו לעצמכם חובבי אופנה אסליים! זה נוגע גם לטיולים - במסגרת הטיול שלי באוסטרליה, ניו זילנד ותאילנד שנה שעברה, פשוט לא יכולתי לאפשר מצב בו אני נתפסת בחליפת ספורט כעורה, חולצה עם הדפס ישראלי או נעלי ספורט בבר עירוני. סחבתי על הגב 5 זוגות נעליים (מה שסימן אותי בקרב חברי האקראיים לטיול ללעג ולחשד כי אינני "true backpacker".... ממש לא!) ורכשתי לכבוד הנסיעה ממיטב הטרנינגים המתוחכמים של Nike נעלי ספורט מוזהבות. אבל בחזרה ל-2009 - נורא התחשק לי להתהלך במסיבת החוף בשורטים גזורים מג'ינס. כאלה אותנטיים, שנראים כאילו עשו אותם בבית, והגשמתי את המשאלה שלי מעל ומעבר. איתרתי זוג ישן וקצת גדול עליי והתנפלתי עליו עם מספריים. זה המקום לציין ששתי ידיים יותר שמאליות משלי קשה למצוא בכל גוש דן ובפעם האחרונה שתפרתי כפתור הסיפור הפך, ברוב התלהבות, לסאגה שכל חברה שמעה עליה פעמיים לפחות. כמובן שחלק אחד יצא ארוך מהשני, והארוך, אבוי, נראה הרבה יותר טוב. לא התייאשתי ותפרתי רצועת הבד חזרה לחלק הקצר, בחוט לבן ומחט ערירית. חובבני? נוראי? לא אכפת לי. הרצועה מחזיקה במקומה ואני אוהבת את יצירת המופת הקלוקלת שלי בכל ליבי. ציוותתי אל השורטים פריטים במראה פולקלור ויצא... אני אלחש, כי זה מפחיד... די "קול".

Swimsuit - פלפל

Top - vintage Nike

I promised an uber-long post, so... this was my "morning after" look and it's here because I wish to portray my love to all white-trash, from the knot on the belly in the previous photos to this white man's top. Isn't it just beyond? I borrowed it from my grandpa ages ago, and never looked back.

הבטחתי פוסט סופר-ארוך והנה אני מקיימת. זה היה מראה ה"בוקר שאחרי" שלי, והוא כאן לא כי אני נורא רוצה שתראו את חמוקיי הלבנבנים, אלא כהצהרת אהבה לכל מה שהוא ווייט-טראש מוצלח. זה התחיל עוד בקשירה בבטן בתמונות הקודמות, וגלש לחולצת הרשת הזו. אין לי מילים לתאר את תחושותיי לגביה, שכן היא זרה לכל הגדרה שקיימת בלקסיקון האופנה שלי. פשוט אגיד שהשאלתי אותה מסבא שלי לפני שנים ומעולם לא הבטתי אחרורה.

Memories....Oh Memories....

Skirt - Topshop

Blouse - Castro

Cardigan - דליתי

I have a small confession to make - in addition to my journalistic action, I used to be an office worker. When my work there was terminated a month ago, I wasn't sure what the heck I'm gonna do with myself in all the free time I now have. Surprisingly enough, I'm having so much fun and I haven't been bored a second. I arrange my time more freely and allow myself to do what I like, and although sometimes it even get's too hectic since I don't have a rutine, freedom is predominantly sweet. The picture above were taken about two months ago near my office bulding, and been waiting, I now realise, for the right time. As I look at them now, they symbolise all the attributes of being employed full-time - a big grayness, some neatness, tidiness, order, and the leftovers of the sun call for something different, a vacation. The combination of the clothes are somewhat contradictory - the white shirt flirty, the skirt prim, and cardigan detailed yet officy. Next time, I'll post something devoted to my new life, and this.. this is a bye-bye to the old one. It's now officially summer.

יש לי ווידוי קטן - בנוסף לפעילות העיתונאית שלי, עד לפני חודש הייתי עובדת משרד. כשעבודתי תמה, בניסוח עדין, הייתי מבולבלת קצת - מה אני אמורה לעשות עם כל הזמן הפנוי הזה עכשיו, שאלתי את עצמי וחששתי, כי אני לא בן אדם של שינויים, בטח לא של כאלה שנכפים עלי. בפועל, אני נהנית נורא ולא משועממת לרגע. אני משחקת עם הזמן שלי יותר בחופשיות, עובדת ונחה, עושה מה שאני אוהבת, וגם כשלפעמים העניינים הופכים כאוטיים, כי אין לי שגרה - החופש הוא בעיקר מתוק. התמונות האלה צולמו לפני כחודשיים ליד העבודה שלי, ועכשיו אני מבינה שהן חיכו רגע הנכון. אני מסתכלת עליהן, והן מסמלות בעיני עכשיו את כל מה שהוא עבודה במשרה מלאה- קצת אפרוריות, סדר נקי, רצינות וביטחון, כאשר שאריות השמש קוראות למשהו בכיוון אחר לגמרי, חופשה!!! גם השילוב של הבגדים טיפה הפכפך - החולצה הלבנה, מ"קסטרו עודפים" הנהדרים, פלרטטנית קצת, החצאית חמורת סבר, הקרדיגן החמוד ועדיין משרדי. בפעם הבאה, מובטח פוסט המוקדש כולו לחיים החדשים שלי, ובינתיים.. בינתיים זו פרידת ביניים מהישנים. הקיץ נפתח רשמית.

It's a tough neigborhood

Vest - Twentyforseven

Shirt - Zara

Jeans - Meltin'pot

Necklace - דיווה

Shoes - החשמל 15

A few days ago, I was having a discussion with some guy about neighborhood preferences. He said mine is too tough for him, since it's closer to the south - area, where homeless people and druggies find themselves alternative homes. But what's so wrong with toughenin' up a bit? I personally love concrete, graffity, empty parking lots and industrial building, as much as I adore bold, "statement" pieces of clothing - sometimes they just feel so right. For me, blue with blue on blue reffers to workwear, to being sharp and effective, and I think the Zara shirtdress and the oh-so-useful puffy vest do a great job contrasting each other. "Tough" is also metal, so I piled up some - this necklace comes very handy every time I want to "harden" an outfit, and the shoes are yet to be spoken about later on. As for the star of the picture - the wicked bear, this graffity becomes more and more popular on our streets. Maybe somebody else also likes his enviorment urban and kicking.

לא מזמן ניהלתי עם מישהו בלונדיני ורהוט את שיחת "צפון-דרום". הוא טען שהשכונה שלי (עם הגב לרוטשילד, עם הפנים לחניוני הבטון של גן החשמל) קשה מדי עבורו, עם כל ההומלסים והנרקומנים שנושפים בעורפה מכיוון התחנה המרכזית. ניסיתי לדבר בשבחי הסביבה האורבאנית, ללא הועיל - הבחור נאחז בבזל, כן המתחם עם העצים והמוקד של מד"א, בציפורניו המטופחות. ואני אומרת - מה רע בלהיות קצת קשוחים לפעמים? אני אישית אוהבת בטון, חניונים, גרפיטי ואזורי תעשייה, בדיוק כמו שאני אוהבת בגדים חזקים, שמדברים בעד עצמם - לפעמים זה מרגיש כל כך נכון. עבורי השילוב של הכחולים מזכיר בגדי עבודה - כחול הופך אותי לממוקדת יותר, יעילה יותר. גם החולצה-שמלה וגם הווסט הכה-שימושי והנוח הם לא בדיוק שיא הנשיות, אבל יש ביניהם איזה ניגוד מגניב. גם מתכות זה די "קשוח", והעמסתי פה שרשרת שאני מאוד אוהבת ונעליים מדהימות שעליהן - בהזדמנות אחרת. לגבי הכוכב הראשי של התמונה - הדוב צמא הדם, זהו גראפיטי שהולך והופך לנפוץ באזור שלי. מישהו סיפר לי שזה ה"ליין" החדש של Know Hope. טוב שיש עוד אנשים שאוהבים את הסביבה שלהם עירונית ובועטת.