clothes on trees

Sunday Fun: Asian crushes

2012-02-05T07:24:00.001-08:00

כשם שגברים מסויימים נדלקים על ג'ינג'יות, נמוכות או ממושקפות, כך אני דלוקה על אסיאתיות. אין לי הסבר אינטליגנטי, או פילוסופיה שמסתתרת מאחורי הקראש, אבל נשים מלוכסנות עושות לי טוויסט אסתטי בלב. אובססיה מיוחדת פיתחתי לשתיים: פאן בינגבינג ומישל הרפר, שתי אניגמטיות שאין ביניהן שום קשר.

I guess, the way some men are falling for redheads, petite women or the librarian type, so I have a crush on Asian women. There's no intelligent explanation, but I'm nevertheless obsessed. Leading my fascination, are two mysterious beauties who have absolutely nothing in common: Fan Bingbing and Michelle Harper.

בפאן, פאשניסטה סינית מהסוג הטוטאלי ובעלת יופי כובש ששלב שלמות ועקמומיות חיננית, נתקלתי במסגרת כל מיני תיעודים של כל מיני שבועות אופנה. למישל, אשת חברה ובלוגרית ניו יורקית, הגעתי במסגרת העבודה שלי ב- Xnet, כשחיפשתי פנים מגניבות להפנות אליהן זרקור (וכאן התוצאה).

מדובר, אני מניחה, בשתי דמויות שונות לחלוטין. פאן היא אאוטסיידרית אקזוטית שמארגני תצוגות מקשטים בה את השורה הראשונה, מישל היא התגלמותה של העירוניות ומפגינה נעיצת שיניים אמיצה בכל הקשור לטרנדים בביגוד, איפור ושיער (אין לה הרבה ממנו, ובכל זאת). ועדיין, נראה שמדובר בנפשות תואמות, שמנציחות את עצמן באקסצנטריות ובטעם משובח. בחלמותי הנועזים אני מדמיינת שיתוף פעולה בין השתיים - אולי סדרת צילומים נועזת? - ומתקנאת בתווי הפנים הקסומים האלה. אובססיה, במיטבה.

Binging, a Chinese fashionista that always goes all the way, came to me through the multiple covereges of fashion weeks and red carpets, during the last Cannes festival especially. She posessed this special kind of beauty, cherubic yet imperfect and sweet. Harper, a New York - based socialite and blogger, I found during my search for cool faces to profile for the beauty channel I edit.

These are two completely different women obviously - Fan is etheral and alien, and Michelle is the city-girl with a wardrobe bigger then your apartment, and yet they look like soulmates of style and theatrical gift. In my wildest dreams I picture a collaboration between the two - a photoshoot maybe? - and envy their magical faces. Obsession, fully on.

Layers of rain

2012-02-02T00:51:00.000-08:00

הפייסבוק שלי מלא באנשים שנמאס להם מהחורף. אני לא מבינה מי האנשים האלה, ולמה הם חברים שלי (ולו וירטואליים), כי בעיני אין כמו לקום ליום אפור וגשום, לשבת בבית, לתכנן תוכניות, להתעטף בעשר אלף שכבות ולצאת החוצה בכוננות קרבית. בחורף, כשהשמש לא מסנוורת ולא משבשבת את הדעת, הכל מקבל את המקום שלו, את הייחוד הקשר שלו. בלי שמש, אף חנות, רחוב או בגד לא צריך להתחרות על מקומו תחת השמש :) אני מקווה שכוונתי מובנת. שלא נדבר על זה שבחורף האפשרויות להרכיב לוק קוהרנטי ומיוחד גדלות פלאים. למשל - אפשר להתלבש כמו הומלס. ראו כך.

My Facebook wall is full with people complaining about the winter (rain, rain rain in our case). I don't know who these people are and why they're still my friends. For me, there's nothing better then waking up to a rainy day and dressing in onion layers before you go and fight the elements outside. Plus, winter gives everything a sense of presense, of affirmation - the sun doesn't shine insane, and nothing and nobody has to fight for a spot under it. And, of course, you can dress like a hobo in winter. Like this.

Dress- Insight, knit - Kappahl from Sweden, vest - Zara

למען ההגינות, זהו הסריג שאני מסתובבת איתו בבית. יש כאן ערבוב הדפסים ספק מגניב, ערבוב טקסטורות (השמלה המעולה של Insight, שבטח עוד תככב בקיץ, עשויה מבד וופל שכזה) ובעיקר - הרבה חום בין השכבות. צאו לרחובות וערבבו לכן גם איזה משהו חסר היגיון, נשאר לנו עוד חודש.

For the record, this is my house-knit. The mix is pretty random, of prints, textures and mostly - of temperature levels between the layers. Winter is nice, see?

Back to the future indeed

2012-01-28T02:45:00.000-08:00

כשפנו אלי מהפרויקט של בירה מכבי Hometour, במסגרתו ישראלים חמודים משחזרים תמונות ילדות שלהם כדי שאביב גפן יבוא להופיע אצלם בסלון, מה שהלהיב אותי במיוחד זה ההשראה החו"לית, פרויקט Back To The Future של הצלמת אירינה וורנינג. וורנינג, צלמת ארגנטינאית, התחילה לפני זמן מה פרויקט בהמשכים, בו היא עוזרת לאנשים ברחבי העולם לשחזר תמונות ישנות אחד לאחד, מהביגוד ועד להבעות הפנים. סוג של ספנסר טוניק של תחום הנוסטלגיה, היא נודדת מלוקיישן ללוקיישן ומזמינה אנשים להשתתף, וכמו שאפשר לצפות מהרעיון - התוצאות הומוריסטיות, מעניינות, מעוררות מחשבה.

אין ספק שהעבודות של המתחרים על נוכחותו של אביב גפן לא מדוייקות ומקצועיות כמו אלה של וורנינג, אבל גם בהן יש לא מעט חן. אני, בכל מקרה, הלכתי על תמונת הילדות היחידה שאני אוהבת (וכבר כיכבה כאן ביום הולדת שנתיים לבלוג), שצולמה ברוסיה בשנת 1986. פשוט זה לא היה.

When I was approached by Maccabee Beer Hometour project, with the mission to re-make a childhoot photo of mine, the main inspiration was of course the project it was based on, Back To the Future by Argentinian photographer Irina Werning, who helps people reanact and recreate their old photos, from the clothes to the facial expressions, going from location to location. The results, as you might expect, are funny, curious and full on meaning. I went, for the matter, on the only childhoot photo I think I look "cute" in, taken back in Russia in 1986. It wasn't so easy, oh no.

נכון, זו לא אותה השמלה בדיוק (תודה לשירה שתרמה את השמלה של סבתא שלה ז"ל), לא אותן הגרביים (אבא שלי צייר על גרביים לבנות עם מרקרים, גם על זה תודה) ובטח שלא אותה הילדה הבלונדינית עם המבט הנודד, שלפי שפת הגוף שלה ניתן להבין ש - posing למצלמה זה לא בדיוק התחביב המרכזי שלה. ובכל זאת, יש דמיון אווירתי שמעביר את כוונת המשורר - הזמן עובר, ואנחנו נשארים אנחנו עצמנו. בירה מכבי או לא, משימה שממומלצת לכולם :)

Sure, it's not the same dress (thank you, Shira, for your late grandma's vintage frock), not the same socks (my dad painted on white socks with crayons, thanks for that too) and surely not the same blond girl, who's body language implies posing for the cameras wasn't her favorite thing in the world. But then, there's a resembalnce in the spirit of the photo, getting across the point of the project - time passes, but we still remain ourselves. Try it, it's good for you :)

Sunday Fun: Terry Richardson obsession

2012-01-22T03:58:00.000-08:00

אני מניחה שאחרי כל ההטרדות בחדרי חדרים (לצלילי מוזיקת קאנטרי, כך אני מדמיינת), הפרסומות השנויות במחלוקת והבאזז שהמאיס אותו על כל מי שהוקסם קודם, אני היחידה שעדיין מטורפת על הצלם הטראשי טרי ריצ'רדסון.

ריצ'רדסון, האיש שנראה כאילו יצא זה עתה מטריילר-פארק שמלא בדיירים ללא שיניים, הוא כמובן צלם עם מקדם סקס-אפיל גבוה, וגם עם טיפת הומור אחת או שתיים שהוא מוהל בוויסקי שלו בבוקר. בשנה-שנתיים האחרונות הוא מטפח תחביב אגוצנטרי משהו במסגרתו הוא מלביש סלבריטאים, מיני סלבריטאים (כמו בראד גודצקי הסטייליסט) ואפילו ילדות בדמותו. כצפוי ממעריצה חסרת פרופורציות, האקטים האלה משעשעים אותי מאוד. קלואי סוויני על השער של Candy זה בכלל גאוני.

האמת שדמותו הממושקפת מלווה אותי זה זמן רב, בערך מאז שהבנתי שאני מאוהבת ברעיון הווייט-טראש ועוד יותר - בלוק המתלווה למעמד, שריצ'רדסון מדגמן בהצלחה כה רבה. ב-2003, בברלין, יצא לי גם לראות את עבודותיו, בגלריה קטנה, כשברקע "מתנגנות" אנחות סקס.

שם, בין החזיר לבחור המתלקק, הבנתי שחוץ מהטראשיות המוצהרת יש בריצ'רדסון עוד קסם - ה-PASSION שלו לחיים, על כל נגזרותיהם המלוכלכות. זה דיבר אלי בגיל 20, זה מדבר אלי גם היום. משבצות, מישהו?

Fake it till you make it

2012-01-19T07:26:00.000-08:00

כל מי שעוקבת פחות או יותר אחרי הסטייל של המפורסמים מכירה את התחושה - פעם בכמה זמן (לא לעיתים קרובות אם את ברת דעת) נראה על הסלביות לוק שמדגדג לך בדיוק במקומות הנכונים, לוק שאת פשוט חייבת לחקות. לפעמים הוא נקלט רק בתת מודע, ואז, כשאת יוצאת מהבית, תגידי לעצמך - מה זה מזכיר לי בדיוק? וכשתביני, תגחכי כמה שאת קורבן אופנה. בכל מקרה:

If you follow, even from the corner of your eye, celebrity style you know the feeling - once in a while, not very often if you're normal and tasteful, comes a look you want to imitate right away. Sometimes, it will register in the back of your mind and when you walk out the door you'll ask yourself: what does this remind me of? Then remember and giggle at your copycat nature. Anyway:

התאהבתי בלוק הזה מיד. כל כך שונה ממה שכולן בדרך כלל לובשות, הוא דיסקו אבל עם טוויסט עירוני מתוחכם, והוא נראה כל כך טוב עליה. היום בבוקר ניסיתי גרסה חורפית יותר של העניין הזה, עד שמשהו נפל לי על הראש ושילבתי נעלי עקב צבעוניות. לשיפוטכם.

Blazer - Warehouse, Tights - H&M, shoes - Scoop

לא בדיוק בלייזר מכופתר, לא בדיוק טיץ פאייטים, והנעלים האלה - הגרלתי אותם מהזיכרון הקייצי שלי כנראה. ההרגשה, אני חייבת לדווח, היא אכן של חידוש, מה גם שלא ידעתי אף פעם מה לעשות עם הטוניקה המוזרה הזו שקניתי בלונדון. ומה אתם חושבים?

This is me impersonating Nicole Richie on a winter day - not exactly the same, I know, but sure feels different. What do you think?

Sunday Fun: Sponge Bob gets a makeover

2012-01-15T02:33:00.000-08:00

אתם אולי לא יודעים את זהעדיין, אבל השנה בלוג שלי הולך להתרחב, לתפוח ולקבל עוד ועוד תוספות מלבד הסטייל האישי שלי. בקרוב, הו בקרוב, תהיה כאן חנות וירטואלית, ובינתיים - סנונית ראשונה ממשהו קצת אחר - דברים שמעלים אצלי חיוך, ואני רוצה לחלוק אתכם. הנה ראו למשל את גלגול הנשמות האופנתי של בוגספוג:

You may not know this yet, but this year my blog is gonna get bigger, richer (metaphorically speaking, obviously) and more open to new things. For example, something like this: stuff that makes me smile and I want to share with you, like these cool fashionable Karl Lagerfel and Marc Jacobs reincarnations as.... Sponge Bob Square Pants!! By Duch artist Mike Federiqo.

כמעריצה גדולה של בובספוג, המצאה גאונית שקוסמת הן לילדים קטנים ותמימים והן למבוגרים ציניים ומרושעים, הגרסאות ה"ספוגיות"של קארל לגרפלד ושל מרק ג'ייקובס (כולל הקעקועים, מינוס שמן הגוף הנוצץ) הצליחו להצחיק ולהפתיע. מי שהגה אותן הוא האמן ההולנדי מייק פרדריקו, שמיד אחר כך עבר לצחוק על אנדי וורהול. שיהיה לנו שבוע ספוגי וצהוב?

I've got the blues

2012-01-11T01:55:00.000-08:00

כשהייתי קטנה, ואפילו מתבגרת מתחילה, יכולתי להישבע שהצבע האהוב עלי הוא כחול. באופן מפתיע, לא היה בארון שלי ולא פריט כחול אחד, ולכן האהבה שלי לצבע הזה היתה רעיונית יותר, תיאורטית אפשר לומר. אהבתי את הכחול כסמל של איזון והאמנתי שהבחירה בו כצבע אהוב מעידה על היותי אדם שפוי ושקול. מאז, כמובן, השתנו לא מעט דברים.

When I was little, or even a teenager on a younger scale, I could swear my favorite color was blue. Ironically enough, I did not own a single blue item of clothing, so my love for the color was purely theoretical, ideological even. I loved blue as a symbol of ballance and believed my choice of the color marks me a sane, ballanced person. Since then, of course, many things changed.

Top - Rhus Ovata, skirt - Lee Cooper, shoes - Office

התמונות העליונות צולמו בהצגת קולקציית הקיץ של H&M, שנדמה כי היא תהיה כחולה עד מאוד. כחולה לא במובן מתריס ו"מחשמל", כמו שאוהבים לכנות שמלות כחולות על השטיח האדום, אלא צנועה ורק מציעה את עצמה כאופציה, בתיבול הומוריסטי של הדפסי חיות קטנות.

לבשתי, במפתיע, טוניקת משי כחולה-כהה שנשלפה מההריסות של המותג המוצלח רוס אובאטה, חצאית דמוי-עור של מותג מנוגד לחלוטין, שזוכה למחמאות, ואת הנעליים המנומרות שהובאו מלונדון לפני שנתיים והקדימו את זמנן. ובינתיים, הכחול שלי בינתיים נוטה לאפור, והערכים שלי כבר פחות חד-משמעיים, אבל ההימור הוא שבקיץ הקרוב אתגבר על המחסום המרחף עלי וארכוש לעצמי שמלה כחולה מאוד. מה כבר יכול לקרות.

The first pictures were taken at H&M summer collection preview, which is going to be quite blue. Not the agressive, "electric" blue (they like to call blue dresses on the red carpet that), but blue in a modest, suggestive way. Meanwhile, my blue silky shirt was right in the mood, but when summer comes, although my values are not that simplified anymore, I think I'll buy a truly blue dress. What could happen?

Brick Lane

2012-01-07T09:49:00.000-08:00

בימים בהם השמש זורחת, כל מי שלובש שחור בצהריים נראה כאילו יצא אתמול, נרדם במועדון ושוב יצא לרחובות בבוקר (או עוד אופציה מביכה כזו או אחרת), או במילים אחרות - גם בחורף חובה עלינו לגוון עם צבעים. בדיוק לימים כאלה יש ג'ינסים צבעוניים.

When the sun shines during the day, if you wear black you risk looking like someone who went out last night, fell asleep in the club (or other scenario). For this kind of days, welcome the color-jeans.

Jeans - Derdenim (at The Brunch), top - random

אני לא חסידה גדולה של ג'ינס צבעוני, אבל מדי פעם בורח לי ואני רוכשת אחד, בעיקר ממשפחת האדמדמים, כמו גוון ה-brick המגניב הזה. ככה יצאתי בשבת לטייל בשמש, ונמצא גם קיר שעושה חשק לקצת צבע.

I'm not a big fan of colorful jeans, but once in a while I get tempted and buy a pair - this brick color is perfect for sunny winter days.

Winter essentials

2012-01-02T02:51:00.001-08:00

2012 נפתחה בגשם אפרורי, בלפטופ מקולקל ובלא מעט החלטות חשובות. הכל מתאים לי דווקא, חוץ מהחלטות, אבל גם הן יצטרכו בסופו של דבר להתקבל כך או אחרת. הרבה דברים קרו בקו התפר שבין סוף דצמבר לעכשיו - הרשת Forever21 נפתחה עם לוק של אולם אירועים, הפאייטים השתלטו לנו על החיים, חגגנו (או שלא) וחזרנו לשגרה. בין לבין הספקתי לרכוש כמה פריטים שבכנות, אני לא יודעת איך הסתדרתי בלעדיהם קודם.

2012 opened with buckets of rain, a broken laptop and numerous decisions. All fine by me, except for the decisions, but they will have to be made one way or another anyhow. Meanwhile, Forever21 set foot here, we celebrated New Years and got back to normality (if losing our voice and whispering through 1.1.2012, in my case).In between I managed to buy some things without which, quite frankly and retrospectively, I couldn't live without.

Parka - Forver21, Knit - Zara, Skirt - Promode

אני חושבת שמעיל ה - Parka, הקלאסיקה הירקרקה הזו שמיד גורמת לך להיראות פי 100 יותר מגניבה ממה שאת באמת, תמיד התחבא בשולי התודעה שלי - אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שביא הדוחק של פתיחת הרשת חטפתי אותו במהירות שיא? גם את הסריג הרך הזה, שיכל באותה מידה להיות גם של American Vintage אך עלה רק 200 שקל, רציתי מזמן - סריג לכל מצבי החיים, מהסוג שכוכבות מדוכאות בסרטים מהניינטיז נזרקות איתו בסלון.

שני הפריטים האלה יחד עם חצאית הטקסטורות הרכה שהבאתי מפורטוגל יוצרים איזה לוק שעושה תחושת בול-קליעה לחורף, שילוב של צמריריות עם קשיחות, פלוס מטריה. רגע אחרי שסיימתי לצלם, אגב, התחיל לרדת גשם גשם.

I think the parka, the ultimate too-cool-to-be-true coat, was always in the corners of my mind, together with this type of knit - comfy, 90s-reminiscent, so casual. These new items, together with the dreamy layered skirt I bought in Portugal, create this look which feels so right right now. And seconds after I finished posing the rain hit.

All I want for Christmas: Cosmetics

2011-12-20T14:23:00.000-08:00

בינתיים, כשמזג האוויר הפכפך ואין לי כוח להצטלם, קבלו עוד חלק במדריך המתנות האישי שלי, והפעם מהתחום שהעסיק אותי מאוד בשנה האחרונה - ביוטי. כפי שקל לשים לב, באגף הזה אני רוחשת חיבה יתרה למותגרים שמעבר לים ולאריזות מהודרות

While the weather is fickle and I don't have time for photos, here's a second part in my gift guide, this time all thins beauty.

1. Creme de Corps body lotion in a very special package, from Kiehl's. I currently have the exfoliator and it's dreamy - sugary and soft. From the very same brand, which I adore from afar, also Rosa Arctica facial cream, please - a great name in a pretty jar.

2. Coral lipstick from Paul and Joe Beaute - a simple and modest packaging goes a long way.

3. On a completely different note - Tom Ford plum lipstick is so decadent.

4. Never A Dull Moment facial exfoliator from Origins - another american brand I keep wishing to land here. Never tried it, but it looks phenomenal in the commercials.

5. Brown Sugar Body Polish from Fresh, tried and tested, and, as with the previous enrty, never dull.

6. Size Matters and Trophy Wife nail polishes from Essie, available here from Belle&Sue. The colors are almost as awesome as the names.

7. More for nails, Ranibow Connection shade from the Muppets collection by O.P.I. Love at first sight.

8. Diptique candles - because all the fancy people have those!

9. I'm Glam make-up kit from Benefit Cometics - everything this brand does is so much fun.

10. Facial cleanser by Wang Car Wai for Shu Uemura holiday collection - it doesn't get more beautiful and dramatic then that, people.

All I want for Christmas: Books

2011-12-12T02:20:00.000-08:00

כל מי שמכיר אותי יודע שאני אוחזת באובססיה קלה למה שקרוי בארה"ב "כריסמס ספיריט". המתנות, האורות, המסורת המשפחתית (שבילדותי התגלמה בעץ אשוח ענקי, סוג של סמל גבורה פאלי של הגברים הרוסים, אם תשאלו אותי) - כל זה תמיד גורם לי להצטער שאני לא מתגוררת בתוך "מדריך המתנות האולטימטיבי" של מגזין ווג. אבל היות וייאוש זה כל כך שנה שעברה, למה שלא אפצח במדריך מתנות אישי כמיטב המסורת המגזינית? קבלו, אם כך, את חלק א', המוקדש לעשרה ספרי עיון נחשקים.

Everybody knows I'm posseding a fondness towards "Christmas spirit", to the horror of my Jewish friends. The presents, the lights, the family tradition (in my childhood remarked by a huge tree in the living room, sort of a phallic symbol of the Russian man's capability, if you will) - all of this speaks to me greatly, and every year I find myself wishing I lived in some "ultimate Christmas gift guide". Well, sinse empty wishing is so 2011, I've decided to go forward with my own presents guide - to myself, that it. Part 1 is dedicated to 10 most desired non-fiction books.

1. Helmut Newton "Polaroids" - the latest by the greatest.

2. Scanwiches, the book - a long awaited creation by my all-time favorite website.

3. The Perfect Imperfect Home by Deborah Needlman - as if it was created especially for me.

4. Luxe Guides to New York and Chicago - for my big America 2012 trip.

5. Brazilia Style - recomended by Elle Britain gift guide, and as I have a Brazilian flatmate, I

happily accept. Plus, the cover is super-funky.

6. What To Wear Where - a fun book by another one of my favorites.

7. Jamie Does.... - Jamie Oliver, you gotta love him, does Swedish, Moroccan and other yummy

recipes. There's no saying no to that.

8. Terryworld - not the newest book out there, but it has naked Terry Richardson on the cover.

'Nuff Said.

9. I Like You: Hospitality Under Influence by Amy Sedaris - I wanted this for a long time, coz

there no other book referring so briliantly to my hosting fears.

10. Bals: Legendary Costume Bals of the Twentieth Century - despite the long name, included in

the gift guide of Instyle and tickles just the right magic - buds.

The animal in me

2011-12-08T05:24:00.000-08:00

כותרת משעשעת, אולי. עם זאת, כשעסקינן בהדפס המנומר כל הגיון אוזל מתאי המוח שלי ואני הופכת לטיפשה מנומרת, וכמה טוב שכך. לא משמן שמעתי סטייליסטית כלשהי אומרת שפריט מנומר, גם אם נקנה בעשרה שקלים, לעולם לא ייראה זול, ולעומתו פריט מוזהב חייב להיות יקר, אחרת ייראה אומלל. לא יודעת מה אני חושבת בנושא, אבל לדבריה של הסטייליסטית אוכל להוסיף כי פריט מנומר, כמעט תמיד, הוא חגיגי.

A funny title, perhaps, but when it comes to leopard prints, all my good logic runs dry and I become utterly obsessed. A stylist told me recently leopard can never look cheap, but if you opt for a golden item - pay the high price or risk looking like a wannabe. I'm not sure I agree, but one thing for sure, leopard print is so god damn festive.

Dress - Zara

Boots - Mango

החברה שצילמה את התמונות הזדעזעה מההתעקשות שלי לדגמן על רקע של גדר קרועה במקום להצטלם, כמו ילדה טובה, עם בר רפאלי על רקע הוורדים באירוע השקת הבושם של אסקדה. אבל השמלה המנומרת עשה בי שפטים. המגפונים, מגפוני זמש עם עקב מחודד, נקנו אי שם בצבא והופתעתי לטובה מהתגובות הידידודתיות שהם עוררו. ובאשר לשמלה - 200 שקלים, וכל העושר המזויף הזה שלכן. הבטיחו את מקומכן בהיכל התהילה לפני שהחורף נגמר.

The pictures could have been taken, if I wanted to go the orthodox way, with Bar Rafaeli, since the dress was taken to the Especially Escada perfume launch, Rafaeli being the face of it and all. But the dress had me doing her way. A cheap thrill, no doubt (less then 50$), but nevertheless a fancy one.

It's Fashion Week: Part 2

2011-11-29T14:23:00.000-08:00

אז אחרי שכל הנאומים נרגעו, וכל הסיכומים סוכמו, מה שבאמת חשוב זה התמונות המסוגננות שנשארו בארכיונים - מי לבש מה, מי פספס ומי קלע. לא ככה? אני , אישית, חוויתי התלבטויות רבות לגבי מלתחת שבוע האופנה. בהתחלה חשבתי - לבלוט בשטח!! אחר כך נבהלתי - להצטנע!! חשבתי צבע, חשבתי שחור, חשבתי הדפסים וחשבתי פרווה סינטנית, אבל דבר אחד היה ברור לי מעל הכל - נעליים מגניבות. ואלה התוצאות:

So, after Tel Aviv Fashion Week was over (that pot was in Hebrew, sorry guys), the most important thing left is the archives of people in their best clothes, being right on trend or failing miserably. I, personally, had a few thoughts about getting dressed for the occasion. At first I though I must stand out. Then I fled to black. Then I thought - at least I must have killer shoes.

Day 1: Rhus Ovata Dress, Antylope shoes

Day 2: Iluchka dress, Lanvin for H&M jacket, Zara shoes

Day 3: Zara skirt, Primark jacket, Ido Recanati top, O-shan jewellery

הנעליים של זארה, בוורוד מטאלי, ללא ספק הפכו את יתר ההחלטות לקלות יותר. זה הלך בערך ככה: ביום הראשון הלכתי על לוק "מתוחכם", עם שמלת המשי הנפלאה הזו ומגפיים קצת גבריות. ביום השני והשלישי חזרתי לעצמי עם נפחים, תחרה, זריקת צבע וג'קטים יעילים וכיפיים. הצבתי לעצמי מטרה לא להתלבש משעמם, ונראה לי שעמדתי בה, ועם זאת גם לא ערבבתי הדפסים בטירוף ובטח שלא דגמתי דיור וינטג' או משהו בסגנון. בכך הכל אני מרוצה. נתראה ב"פאשן וויק" הבא.....

So I think overall, I did pretty good. Allthough the crazy prints mix was kept for a better occasion, I tried not to be boring and at least amused myself with some color and those sweet metallic shoes. Till' next fashion week...

It's Fashion Week: Part 1

2011-11-26T04:35:00.000-08:00

שבוע האופנה. שמעתי את צירוף המילים הזה פעמים כה רבות בזמן האחרון (לפעמים בגרסה הבינלאומית - "פאשן וויק"), שלכתוב אותו עכשיו מרגיש אוברדוז. ובכל זאת - הוא מאחורינו, שבוע שהיה למעשה שלושה ימים עמוסים בתצוגות, אוהל טיפה קטן מדי, מגוון שפות שנשמעו במתחם התחנה ואווירה שמחה ומרגשת.

זה הזמן לומר שהנטייה הישראלית להכות על הברך ולזעוק "גוועלד! פרובינציאליות!" תמיד עצבנה אותי, כי בה, ולא בשום דבר אחר נעוצה הסיבה לפרובינציאליות הזו שהזועקים כה אוהבים להתלונן עליה. גם אם קם לו אירוע שמנסה, לפחות על הנייר, להתעלות מעל הבנאליות, הישראלי תמיד ימצא בו פגמים, תפקודים לקויים ואישוש לכך שאנחנו עדיין (ובעצם לעולם לא) פריז, רומא או ניו יורק. העקביות הזו בה כל דבר נפסל על הסף והחרדה בה אנחנו מחפשים את הפאקים הקטנים הם סממני הפרובינציאליות הגדולים מכולם בעיני, ואת המחנה ההזה עזבתי מזמן. לחייך, להתלהב ולבנות במו ידינו את המיתוס המזיע סביב שבוע האופנה (מבלי לאבד פרופורציות או את חוש ההומור) - יותר משתלם. מה גם ששבוע האופנה הזה היה מקצועי יחסית, ואם לא סופרים את היסטריית קוואלי, גם די מתורבת.

כך, בלי ציניות, התייצבתי למתחם התחנה לעבוד בשורות Xnet במיטב בגדי, עם הרבה סקרנות ורצון טוב. באופן לא מפתיע, המעצבים שהכי אהבתי היו אלה שהשאירו מאחור את הפחד המזרח-תיכוני והציגו קולקציות קוהרנטיות, נאמנות לעצמם ומלאות בפאן ואמירה.

שלושת התצוגות הכי טובות: דורית בר אור, ששון קדם, שוגרדדי. כן כן - שלוש תצוגות מהנות, מלאות השראה, כל אחת בנישה שלה.

דורית בר אור, שאני לא נמנית עם עדת מעריצי הפרסונה שלה, גרמה לי לאכול את הכובע עם תצוגה מרהיבה, מוקפדת ויוקרתית למראה, על טהרת השחור והזהב (שילוב שאני סאקרית גמורה שלו). ששון קדם, מעצב שאני אישית לא התעמקתי ביצירתו קודם לשבוע האופנה באמונה שמדובר בגרסת אובר-סייז של אלמביקה, ריגש עם תצוגה אישית, אמיצה ומלאת דמיון (והכתבים היפנים התעלפו מהנפחים ומתיקי הענק). ושוגרדדי, תצוגה שרבים אהבו לשנוא, פשוט הצעידו שורה של דגמים ייחודיים וספציפיים מאוד, כאילו אומרים - זה אנחנו, עם הטריקו והקרעים. תתמודדו. אני התמודדתי יפה מאוד.

ההצלחה הכי גדולה: ההחלטה למקם את שבוע האופנה במתחם התחנה היפה, הנעים והאירופאי להפליא. והמינוס: הפחים והחתולים סביב :)

השיר הכי מוצלח: Ooops, I did it again בגרסת הקברט המקסימה של מקס ראבה שגרמה לי לחייך במהלך כל התצוגה של טובל'ה, ולא חיוך מזוייף כמו של הדוגמניות שצעדו על המסלול.

הדוגמנית הכי טובה: דפנה גה גרוט החמודה, שאהובה עלי עוד מימי ה"רווק" הכלה כמעט בכל התצוגות עם נוכחות צנועה אך מרשימה, הליכה מלאת עידון ולוק מקסים ואסתטי.

ההפתעה הכי גדולה: המלתחות המושקעות שנשלפו מארונות כולם, שהפיקו תמונות שלא היו מביישות את הבלוגים, שששש.... בפריז. באמת. היתר - בחלק ב'.

I remember the summer

2011-11-17T04:21:00.000-08:00

אין מאושרת ממני שהחורף כבר כאן רשמית. ברקים ורעמים הם המוזיקה המוצלחת ביותר שהופכת אותי ליעילה מהרגיל, גשם מוציא ממני כישורי סטייל שהיו רדומים בקיץ, והקור מדרבן אותי לאקשן. כן, ככה זה - אוהבי החורף מעטים אך נחושים הם. הדבר היחיד שמעציב אותי קצת שעונת המעבר החמקמקה כמעט ולא היתה לפני שנעלמה, ומה שמשמח שווקא הצלחתי לתפוס אותה.

Dress - Springfield

עכשיו, כשבחוץ גשם, הלוק הזה נראה רחוק בערך כמו הטיול האחרון שלי לתאילנד, אבל אין מה להתייאש - החורף כבר כאן, מזמן אתגרי אופנה חדשים, ובקרוב ממש אעדכן אתכם על שבוע האופנה התל אביבי. יש למה לצפות, ואולי כדאי לזכור שלפעמים "עונת מעבר" היא רק שם קוד.

Something for the soul

2011-11-04T11:21:00.000-07:00

החורף עוד שנייה כאן, ובינתיים השמיים מפתיעים ומרפים, סגריריים או שמשיים. זוהי ללא ספק "עונת המעבר" החמקמקה שמצריכה פתרונות יצירתיים, ניסיונות נרגשים ופריטים מיוחדים. הפעם, במקום קשקושים על מלון בראשית (שאולי יגיעו ביום אחר) אני רוצה להציג פריט כזה, פריט שאני צריכה להפעיל את כל הכוח הנפשי כדי לא ללבוש אותו גם בבית (זה שקר, כי אני לובשת אותו כעת) - שמלת המקסי עם ההדפס המדברי.

The winter is almost here, and meanwhile the weather is surprising, suddenly rainy or sunny. This is the time for experiments, brave statements and unique items. Such an item is the motivation behind this post - the maxy dress with the desert print.

Dress - Insight

Sweatshirt - דליתי

התאהבתי בשמלה הזו שכחלפתי על פניה בשנקין, ואז נתקלתי בה שוב בסניף דיזנגוף. נכון, אינסייט זה מותג לבחורות שאוהבות יותר חורים מבגדים (כך חשבתי) אבל השמלה הזו, כולה כותנה ונונשלנט אוסטרלי, היא בגדר גאונות גם עבורי, בחורה שאוהבת לגוון בין מיני קיצוני למקסי טבעוני. כאן היא מופיעה ברוח העונה, עם עליונית (מילה קסומה) שלבשתי בפוסט הראשון אי פעם בבלוג, אי שם במאי 2009. זה סתם להראות שאני מחזיקה בארון בגדים וותיקים יותר מלפני עונה. עונת מעבר משולבת, נוסטלגית ומאוהבת שתהיה לנו.

I fell in love with this dress and soon after bought it - it just screams Australian nonchalance and cool, just barely sweeping the floor, fit for a girl who likes her extreme minis as much as her mild maxis. The top featured here I wore at the very first post here - just to show I do have clothes that last more then one season.

Holon Fashion Week

2011-10-26T14:14:00.000-07:00

שבוע האופנה בחולון גולם עבורי בערב חגיגי וביום לא חגיגי אך מאוד מעניין של הרצאות. מאז לי אדלקורט לא נרשם אירוע כה מרובה משתתפים בחולון, שלא לדבר על זאק פוזן ועוד אורחים עם רזומה מרשים שהגיעו להשתתף בפאנלים ובהרצאות, על העולם הגידיטלי והאופן בו האופנה משתלבת "בסבך".

מה היה? כנסו לתוכנייה

לפני החלק המרגש - הביגוד, חייבים לומר כמה מילים על היוזמה הזו. תמהיל הכנס היה מכוון מאוד, מעקרות בית מהרצליה פיתוח שבאו לשמוע על נפלאות האינטרנט ועד בלוגרים ואנשי התעשייה, והתכנים עצמם, איך לאמר זאת בעדינות, שימשו יותר להשראה כללית מאשר להשכלה כללית. לא שאבתי מידע שימושי אך בסוף היום התחשק לי להצטייד בטוויטר, באייפד ובאינסטגרם (אין לי את שלושתם) ולהתחיל את מהפכת הסטייל העולמית של Clothes on Trees. זה ולשמוח עוד קצת שהאינטרנט הוא זה שמשלם לי את המשכורת בימים אלה.

כשהולכים לשבוע האופנה (גם אם הוא בחולון) מיד צצים בדמיון אימג'ים של טומי טון, עם עורכות עם עקבים בצורת מגדל אייפל ונערות זוהר עם טורבנים. ובכן, בערב הפתיחה אכן נרשמה בחורה אחת עם טורבן!! עוד סממן שהאנשים השקיעו: שמלות שקופות .

אני הלכתי על שילוב של הרגע האחרון, בין השמלה המטאלית שתסמן אותי כקורבן אופנה לסוודר חמים שיציל אותי מהתיוג הזה. כל הערב נאלצתי to work it עם היד בכיס, כדי שהשמלה תיראה כמו חצאית שיקית.

ולמחרת אווררתי את ג'קט הכוכבים הלהיטי שלא רואה, לצערי, הרבה אור יום. ג'קט עם כוכבים הוא הכרזה על מודעות טרנדית כה כואבת, שהוא יכול להילבש רק ברישול מוחלט (עם חצאית קרועה) או לאירוע שמצריך מודעות כואבת. כמו שבוע האופנה בחולון.

Sweater - Elise, Dress - Clodette Zorea, Pink shoes - Nine West

Jacket, tank top and skirt - ZARA

ולסיום - שתי שקופיות ששימו אותי במיוחד ומסכמות היטב את הכנס:

בעליונה: הפשטות של הלוגו לקו המשקפיים החדש של רון ארד (שהתגלה ככוכב הכנס, עם הכנות כפרית שלו והבדיחות הנונשלנטיות ששמורות לגאונים) והתחתונה - מתוך ההרצאה המקסימה של אמרן אמד, עורך Business of fashion שהדגימה את המיתוג של שאנל לעומת האסוציאציות של האדם הפשוט עם שאנל. הפער הזה, שהצחיק אותי במשך דקות ארוכות, מאשש את הנכונות שלי לא לקחת אופנה עילית ברצינות רבה מדי, אף פעם. לוטוסים לכל.

Portugese mash-up

2011-10-03T14:48:00.000-07:00

לארוז לחופשה זה כמו לאכול סטייק טרטר נע - יש מי שמתאבד על זה בהנאה, יש מי שחרד רק מהמחשבה על זה. מי שנהנה לאכול סטייק טרטר נהנה ממנו יותר עם כל מפגש, ומי שסולד ממנו רק הולך ומעמיק את הפחד מהערימה הקטנה והאדומה. אני שייכת למחנה הנע, וכמובן - לקבוצת האנשים הזו שיכולה להתפייט על קיפול ואחסון כך שחצי מהבית יכנס למזוודה.

עם הזמן, מן הסתם, חדוות האריזה רק הולכת ומתגברת, טריקים חדשים מומצאים, כלי אחסון חדשים מצטרפים לחגיגה (והפעם - תיק נסיעות לאיפור!) וכמות הנעליים שאפשר לקחת לחופשה בת 9 ימים מגלה גמישות קסומה. לפעמים זה מאתגר, לפעמים קל, ולפעמים - כמו בטיול האחרון, קל מדי. כי כשטסים ליעד שחלמת עליו כמה שנים טובות, פשוט בטוחים שחם ונעים שם, ולא צריך גרביונים ומעיל, הו אירופה הארורה. וכך גם היה.

Packing for a vacation is like eating a steak tartar, this pink, raw pile of meat. Sounds like an odd-ball comparison? Not at all: there are people who savor it and enjoy every minute of it, and then there are those who shiver at the mere thought. I belong to the raw group, and, accordingly, to the people who turn packing into art.

As with steak tartar, packing gets better and better the more you do it. Of course, sometimes it's more challenging, sometimes dead easy. And it's the easiest when you pack for a destination you've dreamt about for years, with utter belief the weather will be just perfect. And so it was.

From the top: Diesel dress, H&M shorts and mexican bag,

Primark top and Zara skirt, Twentyforseven dress

אז מה עזר לי ליהנות עוד יותר מפורטוגל המופלאה? אוסף שמלות צבעוניות ומודפסות, כפכפים זרחניים ונעלי מליסה זרחניות לא פחות, חצאית לא פרקטית (טיפ מנצח: תמיד תארזו משהו לא פרקטי בעליל, משהו שעלול להתקמט או לא להתאים לכלום. ההנאה מובטחת) ותכשיטים צבעוניים. אוסף של חפצים לא מתאמצים, נעימים ושמחים, בדיוק כמו הנופים והאנשים של המדינה המקסימה עלי אדמות. גם העובדה שמזג האוויר באירופאי עשה נפלאות לשיער שלי לא הזיקה בכלל. חבל שיש דברים שאי אפשר לארוז בחזור....

So what helped me enjoy wonderful Portugal even more? A collection of lightweight dresses, fluoro-colored flipflops, a very unpractical skirt (my tip: always pack something highly "dangerous", something that might get super-wrinkly or wouldn't fit with anything. Guaranteed fun) and some colorful jewellery: happy, unpretentious items, just like the wibe and the people of the greatest country on the planet (for now). Plus, the fact the European weather did wonders to my hair didn't hurt. Too bad you can't bring some things back with you...

Long way home

2011-09-16T02:14:00.000-07:00

חודש ארוך, ארוך מדי, נתתי לעבודה להעסיק אותי ולא עדכנתי כאן דבר. בינתיים קרו כל מיני דברים בעולם ובבית, אוהלים קמו ופורקו, ו"שיק המחאה" העסיק מגזינים ועיתונים. כהרגלי, אני אדישה למה שמרגש את הסביבה, ומעדיפה לחלום על גווינת' פלטרו, על חופשות (עוד מעט!) ועל מנוחה עצלה במגזן, ולא באוהל, תודה.

במהלך החודש הזה יצא לי לשהות יומיים בבית מטופח ומבודד בגבעה הצרפתית בירושלים, בשיא של אסקפיזם וביום של הפגנת במיליון. שטיחים, ענתיקות, נוף מהחלונות, כלב גדול וחברה טובה השלימו את ההרפתקה הירושלמית, והבגדים המינימליים שנארזו היוו אנטיתזה לכל השיק האייטיזי והכבד הזה. תרשו לי לחלוק אתכם את הרגע בו הבנתי מהי ערובה לנעורי נצח - לא צדק חברתי, אלא שורטים עם כיסים בולטים!

זו הגרסה של גווינת פלטרו, באירוע החתמת ספר הבישול שלה, אליו הגיעה כנראה ישר חוף הים. וזו הגרסה שלי, בערך חודש קודם לכן:

Shorts - Fox

Shirt - Women's Secret

לפעמים המציאות מחקה את הדמיון, ולפעמים ההיפך - בלי איפור, עם חולצת פסים ושורטים עם כיסים, גווינת מרצה על מרק עוף ואני סתם מתקשטת בשטיח פרסי לא לי.

Black and beige

2011-08-19T13:20:00.000-07:00

בקיץ, אני אסירה של שמלות. זה עניין ממש מרתק עם שמלות - אף פעם אין מספיק מהן, וגם אם חשבתי שכיסית את כל המשבצות, קניתי את כל הסוגים, אימצת את ההיא עם התחרה ואת זו עם הגזרה המדליקה, עדיין לא יהיו לך מספיק. בחורות שאוהבות שמלות הן בחורות עניות.

Like many girls, I'm addicted to summer dresses. Dresses are a curious thing - even when you though you have all the kinds covered, that you've bought this one, and the lace one, and that one with the beautiful cut like nothing you've seen before - still you're likely to run into another dress you'd admire and buy. Girls who like dresses are poor girls.

Beige dress - Sacks

Black dress - Zara

אני מציגה כאן בערבוביה שתי שמלות קיציות אולטימטיביות למדי שרכשתי לאחרונה, והן שמלות ראושנות לכל דבר. שמלת המשי של סאקס מצטיינת בכובד אפסי, והשמלה של זארה היא שמלת הסטרפלס - עם - ruffles הראשונה שלי. שתיהן שימושיות להחריד, וכמובן - ייחודיות בארון השמלות שלי. והם יהיו מלכות הארון עד ששמלה חדשה תבוא ותדיח אותן.

These are two of my recent new "first dresses" - the silky beige one excells in zero weight, the black one is my very first strapless-with-ruffles dress! They will be the queens of the closet till another dress comes and takes the lead. As I said, poor me.

Life's a beach

2011-07-29T09:02:00.000-07:00

ים. יחסי האהבה-שנאה שאני מנהלת איתו מזכירים את היחסים שלי עם נעלי עקב. בתיאוריה, זה רעיון טוב, מגניב, מוצלח, אפילו טרנדי במידה. כולן עושות את זה. ואז את מחליטה ללכת על זה (תרתי משמע, במקרה של העקבים) ותוך דקות ספורות זה כבר נראה כמו רעיון גרוע. במקרה של הים: חול. חול בכל מקום. חם. לא נוח. מטקות. ועוד מפגעים.

לכן אני הולכת לים פעם-פעמיים בחודש, ואם כבר, אז בסטייל. את היציאה האחרונה תיעדתי בקפידה, כדי להרגיש שהפעם, לפחות הפעם, זה היה שווה. הנה, כך יצאתי בהרגשת ניצחון על החום והמטקות בחמישה צעדים.

1. מגזין ניילון במבצע (מרץ, באווירת חופים חזקה משום מה) + תרסיס הגנה של קלרינס. אני שונאת תרסיסי הגנה אבל זוהי המצאה גאונית. במקום דבק מגע בריח מגעיל יש קרם עדין שמתפזר בקלות ונמרח כמו חלום. והאריזה צהובה בצורה מגניבה.

2. לק בגוון Coat Azzure של Essie. כחול כהה מטאלי שמזכיר בצבעו את השמיים הסגריריים של החורף. וזה מנחם.

3,4. שורטים וגופיה. לא כל כך פשוט לקנות בימינו גופיה, את זה כולם יודעים. את זו מצאתי ב - American Vintage, ואת השורטים קיבלתי מתנה מחברה. כשראיתי אותם, חשבתי - איך מישהי יכולה לא לאהוב את הזוג המקסים והפרחוני הזה, של חברה עלומה? אבל כנראה שלא רק אנחנו בוחרים פריטים, גם פריטים בוחרים אותנו.

5. וגם קצת 6. מחצלת ותיק. התיק של GAP, ומשהו בחלליות הכסופה שלו הכי מתאים לים. המחצלת - מתנה מהעבודה. לא הייתי קונה בעצמי מחצלת לים ואם מקום העבודה שלי לא היה מפנק אותי, סביר להניח שבכלל לא היינו כאן. הנה, לפעמים משתלם לעבוד.

Trinny and Susannah and me

2011-07-02T01:59:00.000-07:00

כמי שבילתה את רוב הצבא מול הערוץ המדהים דאז YES+, פיתחתי עם השנים אובססיה למפורסמים בריטיים, לרבות שחקנים שאף אחד חוץ ממני לא מכיר, גראם נורטון, רובי ווקס הג'ינג'ית, השפית נייג'לה לוסון (שמביטה אלי מדי יום מספרי הבישול שלי) וכמובן גם טריני וסוזנה. מה קרה בפעם ההיא שנתקלתי בנייג'לה ברחוב תוכלו לקרוא כאן, ועל מפגשי עם טריני וסוזנה במסגרת מסיבת העיתונאים של ביוטי סיטי, ממש כאן ועכשיו.

Somewhere around my army servise, I developed an obession for esoteric british stars. Grahm Norton, Rubi Wax, Nigella Lawson and such, unbeknown to anybody here but me. Trinny and Susannah were in this exclusive group, and when I got to meet them last week, at a press-conference for the annual Beauty City event, I was pretty hyped.

ובכן, לא יותר מדי, מלבד זווית הישיבה שלי שאפשרה לי, ללא כוונה בכלל (ותודה לגברים בעלי העין החדה) הצצה בוטחת בליין המחטבים שלהן, כנראה. טריני וסוזנה, כוהנות הסטייל שעשו אצלנו תוכנית טלוויזיה דביקה, המונית ומעצבנת כמו התחנה המרכזית בקרית גת, מצויידות בכריזמה כל כך עוצמתית, שמה שרואים בטלוויזיה הוא בדיוק מה שתקבלו בחיים. שאלתי אותן אם הן התלהבו מהרשתות הישראליות וטריני אמרה שחלקן shit, עיתונאיות נוספות מלמלו משהו באנגלית מביכה, ולא התאפשר לי להצטלם איתן. הבונוס היחיד בכל העסק הזה היה כנראה העובדה שישבתי בשורה הראשונה ודגמנתי באופן אירוני שמלה של רשת רנואר.

But nothing special (aside from the fact my sitting angle in the first row allowed me - and you - an unintentional peek into what I presume is their underwear range) happened. This couple is so wildily charismatic, that what you see on TV is pretty much what you get in real life. They talked, we asked question, we weren't allowed to be photographed with them. I asked what did they think of the Israeli highstreet, Trinny said some of it is shit.

Dress - Renuar

Shoes - Emanuel

גם אני חשבתי פעם, כמו טריני, שהרשתות הן שיט. אבל בשנים האחרונות, משובצות פרזנטציות של רשתות שונות, הפכתי את איתור הפריט הכי unlikely ברשת לספורט הישגי. תראו איזו שמלה שלפו לי ממחסני רנואר, זה פשוט חלום. גם ציפורים, גם צבע, גם סטרפלס. לו הייתי מתלוננת לצמד הבריטי שאני לא יודעת איך להתלבש, אולי הייתי זוכה מהן למישוש וחצי עצה, כמו אחת הקולגות שלי, אבל אני חסינה לדעות של אחרים בנוגע ללבוש שלי. ובנימה מהורהרת זו - חשבתן פעם, אתן הפאשניסטות, מה היה קורה אם טריני וסוזנה היו נוחתות אצלכן בארון ומבקרות את המלתחה שלכן?

I also, like Trinny, used to believe chainstores are shit (as opposed to royal vintage and designers) but, during my years as a fashion journalist, I developed the joy of finding unique and unlikely pieces on the highstreet into a profecional sports. For example, this birdy dress, is pretty much perfect. Wondering what the British pair might have said about it, had they had the chance? I don't. When I fall in love with a dress, I'm immune (as with guys, I guess) to the critique of others. This is the best way to make choices, if you ask me.

Pick me up

2011-06-21T13:12:00.000-07:00

מי יודע ומי לא, אבל עברתי לערוך באתר Xnet.co.il, ואת מה אני עורכת? את ערוץ היופי. תחום היופי, להבדיל מתחום האופנה, הוא לחלוטין נטול ציניות ולמעשה משרה אווירה קסומה, דקדנטית וקצת משעשעת שעד עכשיו אני מתרגלת אליה. כלומר, זה נחמד שהיום נפתח במשלוח של ארוחת בוקר כי חברה מסוימת יצאה עם ליין קרמי לחות חדש על בסיס יוגורט או משהו בסגנון. כיף שמסיעים אותך לאיזה בית מלון כדי להסביר לך על מי מעיינות מפולינזיה שהופכים את קרם הפנים החדש לבאמת משהו יוצא דופן. אופנה ממשיכה, כמובן, להיות האהבה הגדולה והיציבה של חיי, ותחום היופי, נגיד כך, הוא המאהב המושלם. אחד הדברים שקרו לאחרונה היה החוויה המצחיקה הבאה:

You might have not heared about it (it wasn't on the national news), but I left the newspaper I was freelancing for and went to be a beauty editor of this wonderful portal, Xnet.co.il. Yes, a beauty editor, dealing with lipsticks, cremes, and sometimes very funny events. If fashion is still the love of my life, beauty, then, it not a bad lover at all.

Dress - Honigman

Shoes - Zara

כן, בדרך לטיפול שיער מהפכני ומפנק "כרונולוג'יסט" של Kerastase, לא הסתפקו בסתם מונית, נגיד, אלא ארגנו לימוזינה (!), צלם שצילם אותי בזמן שיצאתי ממנה (!!) ושני בחורים שליוו אותי למספרה (!!!). נכון, נהג הלימוזינה שבא מחיפה ניסה לכבד אותי בחטיף אפרופו (!!!!) וניהל שיחה ערה עם אשתו (בנושא קופת חולים) בזמן שחצינו בסטייל את העיר, אבל מי מתקטנן? כי איך אפשר שלא להיות בהלם קל לנוכח הסיטואציה הזו? בעיקר לאור העובדה שחזיתי אותה מראש ובאתי חמושה במחשוף, תודה לשמלה המכופתרת המושלמת והישנה של הוניגמן, ובנעלי הניוד החדשות שלי. בזכות הקלוז-אפ האדיב של הצלם אתם יכולים להתרשם מהניטים המגניבים ומה - peep toe המושלם. זו רכישת הקיץ המושלמת, ובכלל נראה שהולך להיות קיץ מוצלח למדי. תמשיכו לעקוב אחרי קורותיי בנבכי היופי האנושי.

Take this event for example - the great company of Kerastase not only invited me for a papmering hair treatment, but also send a big limo (!), a "papparazzi" to document my glamorous exit (!!), and two gigglining fellas in oversized suites to "escort" me to the hair salon. Luckily for me, I was ready for the limelight, armed with a huge cleavage and my new dreamy nude piptoe friend. With studs, mind you. They are the perfect summer buy, into which I was urged by none other then my "don't buy me anything for my birthday, ok, maybe socks" father - during a rare and amazing shopping spree for him, when he suddenly said: "You got to wear more heels". No comment. Seems like it's going to be a surprising summer. Join me while I continue to uncover the secrets of beauty.

Blog Birthday - get childish!

2011-05-27T12:02:00.001-07:00

לאחרונה העבודה גוזלת ממני כל כך הרבה זמן עד שאני מגיעה בקושי הביתה, שלא נדבר על הקניון. אבל אתם מכירים את הימים האלה בהם מתעוררת התחושה של מזל? בקניות צריך מזל, תמיד. משהו מוביל אותנו לקניון, שנראה חדש ומזמין אחרי ההפסקה, ובחנות הראשונה שאליה נכנסים מיד מוצאים את ה-פריט ש.... רגע הפסקה - השבוע הבלוג שלי חוגג יום הולדת שנתיים, ובניגוד להפקות של השנה הקודמת, החלטתי הפעם לנהוג בצניעות ולחזור אחורה במכונת הזמן, לילדות שלי. זו אני בגיל שלוש על רקע עצי אשוח סלאביים:

This time for the blog 2nd year birthday, I've decided to keep it simple and get back to my childhood, a time when dresses were pure magic to me.

מאז ומתמיד אהבתי בגדים, בעיקר שמלות. אני זוכרת שמלה אחת בעיקר באופן כה מוחשי כאילו לבשתי אותה אתמול - כחולה עם רקמה ופרחים, ועוד אחת מאוחר יותר, שהייתה בעצם סרפן. לבגדים תמיד היתה איכות בלתי נתפסת, עד שהרגשתי שהם מדברים אלי ממש. גם השמלה הזו, סרפן מודל 2011, דיברה אלי ביום הממוזל ההוא בסניף טופשופ.

מזל טוב לבלוג, שחוגג את אהבתי הנצחית לבגדים שמדברים בעד עצמם. תודה לכם שאתם ממשיכים לעקוב.

This dress I picke up in Topshop reminds me of that time, with the childish cut and prints. So happy Birthday, my little project, and I hope you all will keep following me this year.

The copycat

2011-05-06T09:49:00.000-07:00

מסע ההתמסרות ממשיך. אחרי שרכשתי מכנסיים בצבע החם של העונה, החלטתי לממש רעיון בוער נוסף. את הלוק הזה ראיתי לראשונה במגאזין, כי לדפדף בכל הקולקציות באינטרנט זה עיסוק לאנשים שזמנם בידם. בכל אופן, ראיתי את הלוק ונשמתי נעתקה, ממש ככה לפני שינה. פרנזים נוצצים! משבצות!! חגורת העור קצת מיותרת, אבל מי מתחשבן. אז אני אחרי שסיימתי להתפעם מההברקה הזו של ראלף לורן (קיץ 2011 אם אתם חייבים), נזכרתי שבעצם יש לי בארון חצאית פאייטים. הדבר היחיד שנשאר היה לרכוש חולצת משבצות ....

The journey continues. After I bought the hottest pants of the moment, I took my time to explore my next obsession. This look I spotted some time ago in a magazine, "back stage" at the Spring 2011 Ralph Lauren show and it took my breath away. Sequins? Checks? Are you kidding me? How genious is this, I ask you. After I finished admiring the unlikely pairing, I remembered I actually own a sequined skirt. Now it was only a matter of time...

Skirt and knit - Zara

Shirt - H&M

זה הטייק שלי. מועתק, אבל טיפה אחר. פאייטים במקום פרנזים ורקמה, משבצות אדמות במקום ירוקות, ובלי חגורות עור אבל עם סריג בצבע האהוב עלי - בז'! התחושה הייתה לגמרי מגניבה, והאופטימיות אינסופית - גם כשחשבת שלבשת כבר את כל התלבושות ואי אפשר להפתיע אותך, מגיע איזה שילוב שמרענן כמו עוגת לימון מושלמת. הכי תנסו את זה בבית.

This is my take on the look, not quite the same but very much inspired. I must say the feeling while wearing it was pretty amazing, sort of like eating the perfect lemon pie - refreshing and happy. Whether you like lemons or not, I strongly advise to try this. Just go for it.

Pinkpants

2011-04-22T13:42:00.000-07:00

זו לא טעות כתיב - זו מילה אחת. Pinkpants, חברים, הם הטרנד הלוהט של הקיץ, שבחיים לא הייתי מנסה אם לא הטיול הספונטאני לזארה, שם הם נקלעו לדרכי. אתן יודעות איך זה הולך בדרך כלל- הפיתוי לחדש, הרצון לרכוש איזה פריט שימקם אותך בדיוק במרכז העניינים... לפני שהבנת מה קרה, את כבר בקופה. מילה אחת, בהזדמנות זו, על טרנדיות. בדרך כלל, טרנדים המוניים חולפים לידי תוך התעלמות מכוונת, במיוחד כאלה שזכו לאינטרפטציות של הרשתות הגדולות. מי ילבש עכשיו פסי רוחב, נו באמת. אבל כשמדובר במיני-טרנד, משהו מדויק וספציפי ממיטב המוחות של התעשייה (במקרה זה איזבל מארנט)-אני קופצת על העגלה.

Pinkpants, the hottest trend of summer, are here. You know how it does - you see them, you grab them, you want to be on-trend, it looks hot... before you know it, you're paying up. It's not that I'm a passionate trend-follower, especially if the trend had been adopted by the big chainstores - thick Prada stripes, anyone? But when it comes to specific, smart mini-trends, courtesy of the best minds in the business (this time, Isabel Marant) - count me it.

Pants -Zara

Sweater- H&M

התענוג שבשילוב פריט חדש לחלוטין עם פריט ישן ואהוב מוכר לפאשניסטות רבות. זהו תענוג כפול כשטרנדיות וחמידות על-זמנית, אביביות וחורפיות ולבסוף- חספוס ורכות, משתלבים לכדי דואט צבעוני שחוגג את תחילת האביב. לא משנה שירד עלי גשם היום, כמובן. זה רק הוסיף לחגיגיות הכה in your face של ה - Pinkpants.

The joy of pairing a well-worn old sweater with something brand new is known to the educated fashionista, and it tripples itself when the meeting is about spring and winter, soft and rugged, trendy and timeless (if you, like me, consider puffy sleaves and flower prints timeless). Just about the perfect combo for the fickle weather.

Home sweet home

2011-04-18T06:16:00.000-07:00

נכון, זהו בלוג על אופנה - עד שיימאס לי לקנות בגדים. אבל אני אשקר אם אומר שאופנה ממש העסיקה אותי בזמן האחרון. הרבה יותר משערכתי שופינג, עסקתי באבזור וסידור הבית החדש-ישן שלי, עיסוק שהגיע לשיאו היום, עם הגעת המקרר החדש. אין לי מספיק מילים לתאר כמה אני אוהבת את הבית שלי, וכמה בעיני הבית והלוק הכללי של מי שגר בו הם מקשה אחת, הצהרה אופנתית אחת גדולה. אז בחג המשפחתי מכולם, החלטתי לספק לכם הצצה לתוכו. The Selby זה לא, ועדיין. חג שמח.

It is still, of course, a fashion blog. But I would be lying if I said fashion was in my top of mind the last few weeks. More then I was shoping, I was busy arranging and decorating my old-new house. I can't tell you how much I love it here, and how, in my opinion, a person's house, if ever temporary, and the look ofhis clothes are one, a big vast fashion statement. So without further adieu, on the most family-oriented hollidayof the Jewish hollidays, I give you a peek inside my house. It's not The Selby, but still. Enjoy.

Something to lean on

2011-03-19T07:49:00.000-07:00

קיבלתי מכה חזקה בעקב. טראגי, טיפשי, לא נוח, ואי אפשר לדרוך על כף הרגל. בעצת חבר של חברה, חובב כדורגל למוד קרבות, הלכתי ליד שרה ולקחתי זוג קביים. כעבור שבוע נפרדתי מאחד מהם. וכך זה נראה עכשיו:

I've hurt my heel. Silly, tragic, uncomfortable, and pretty much impossible to step on my foot. After a while, I surrended to the limping and got myself a pair of crutches. And this is how it looks like:

Skirt - Zara

Shirt - Cheap Monday from Belle&Sue

בהשקת הקולקציה הקייצית של"קום איל פו", בנמל יפו,ההשקה הראשונה אליה העזתי לצאת ככה, זכיתי דווקא לתגובות טובות. סקסי, שיקי, מה לא, ואולי אנשים סתם ריחמו עלי. אלא שעולם האופנה הקטן אך המעודכן שלנו שונה מהמציאות הרחבה, כי מאז שאני אימצתי את האביזר הזה (אבל לא ויתרתי על החצאיות הקצרות כפי שאתם רואים) אני זוכה למבטים שלא ניתן לקרוא להם אלא "משתהים". השילוב של בלונד, חצאית עור וצליעה הוא פשוט מעבר לתפיסתם של אנשים, כנראה. אבל אני בשלי, ואפילו יש לי השראה:

Gwyneth on crutched circa 2007

Gwyneth working the crutches in W Magazine

ואיך הקב משפיע על המלתחה באמת, תשאלו (ואני מקווה שלא תצטרכו תשובה מהותית לעולם)? יותר שחור, יותר קשוח, יותר זוויתי - חצאית העור החדשה, פליסה מושלם אך לא מוגזם, וחולצה מפנקת בהדפס צבאי של המותג שהופך להתמכרות עונים על הצורך החדש הזה בדיוק.

Gwyneth has been my inspiration for the crutches look, no doubt - the woman remains sexy as hell in times of trouble, and I've been aiming at the same direction, hmmm.... The short leather skirt and the army t-shirt by my new addiction, Cheap Monday, are the means.

Dreams for tomorrow

2011-03-12T09:22:00.001-08:00

בחוץ - גשם, בביתי - שיפוצים. מילת קסם שכיף להגיד, מילה שטומנת בחובה איכות חיים ומביאה לחיי האישיים לא מעט כאוס. בזמן שאני גרה אצל חברות, נודדת עם מזוודות ובוררת היטב את המלתחה שלי, יש לי כל מיני חלומות על חיי החדשים בבית לבן ומחודש עם מיטב החרסינות. הנה מקבץ.

בבית המשופץ, לא יהיה מקום לכל מיני סחבות. במקום, אני אקנה הלבשה תחתונה וחלוק מפנק מפס היצור של GAP, שמיישמת את הטון הביתי והמאופר שלה על ליין כייפי ונאיבי לקיץ.

בחלל הפתוח בין המסדרון לסלון אני אתלה עציצים של "גרינבו", שאמורים לא לטפטף כשמשקים אותם, גם כשהם תלויים הפוך.
אני אקנה תיק לפטופ של מדוזה, כזה שיעשה לגאדג'ט היחיד שיש ברשותי כבוד אמיתי. עוד בחלומות - מילוי המקרר בדברים איכותיים בלבד, הקמת פינת עבודה מפוארת, ובענייני מתלחה... החלום האולטימטיבי הוא להפסיק לחלום, אבל אני חושדת שאני כבר מתחילה לדמיין קצת אוברולים, קצת גופיות בצבע ורוד ונעלי ערב בגוון ניוד. ואולי שמלה כזו, כמו של קלייר דיינס. ואולי להיות קלייר דיינס.

Maximum confusion

2011-02-27T11:26:00.000-08:00

אני תמיד רוכבת על אופניים. לכל מקום. בנעלי עקב, במכנסונים, בערב וביום. רק עם פריט אחד קשה לי לרכב, וזה די טריוויאלי - עם חצאית מקסי. לכן בכל הזדמנות בה אוספת אותי מונית כלשהי, אני בוחרת בפריט הטריקי הזה! סימן הקריאה בהחלט במקומו, כי חצאית מקסי היא משהו שגיליתי לאחרונה, ומדובר בפריט די שנוי במחלוקת. השילוב הזה כאן, שנלבש לפרזנטציה של נעלי "ניין ווסט", עורר מגוון מבטים. דתייה? אבל יש לי מחשוף. צעירה? אבל אני עם ג'קט. בקיצור, אם בא לכן לבלבל את האויב, אין כמו הקומבינציה הבאה. מככבים: חצאית משי עתיקת יומין, גופייה שבדרך כלל יוצאת איתי רק לחדר כושר ופיס מקולקציית הגברים של אלבר אלבז ל - H&M.

I always ride my bike. With high heels, with dresses, morning and night. The only item I have difficulties with is the maxi skirt, so whenever a cab picks me up, this is what I go for. It is, after all, a controvercial piece of clothing, especially paired with a jacket like this, which I worn to a presentation. People will look at you in all kinds of ways, especially here in Israel. Religeous? But I do have a cleavage. Young? Older? So if you want to make things complicated, there's nothing like this look right here.

Skirt - Castro

Jacket - Alber Elbaz for H&M

Tank - Miley Cyrus for Wallmart

האין זה אירוני? מיילי סיירוס ואלבר באותו האוטפיט. השילוב של ז'רט גדול וחצאית ארוכה פשוט זועק אייטיז, בדיוק כמו הגג של מלון "אלכסנדר" המחודש. יש מקומות שמיד משרים אווירה ייחודית, והגג- עם הבריכה הקטנה והבמבוק, ביום הקיצי והמאובק ההוא, הכל השתלב לתמונה דהויה בכחול-צהוב.

Isn't it ironic? Miley and Alber in the same outfit. The pairing of a long skirt with a big jacket just screams eighties, just like the location - the roof of Alexander hotel, overlooking the beach. It's a very inspiring location, with the mini-pool and the bamboo, and that dusty summery day it all just came together to a blurry picture of yellow and blue.

Castro spring-summer 2011

2011-02-20T12:33:00.000-08:00

התצוגה של קסטרו - כל עונה היא חוזרת לאחד את שורות "בכירי תעשיית האופנה", כפי שנאמר בנאום הפתיחה, שמתייצבים בנמל בכל מזג אוויר ובכל תנאי. הפעם זו הייתה משימה מאתגרת למדי, והרוחות שסערו בנמל החריבו תספורות, שמלות ומעילים. אבל לא את התלתלים שלי! האם היה שווה? לא בטוח.

בתצגו רבו פריטים בסיסיים למדי שכבר ראינו בכל מקום - סריגים בהירים עם הרבה חורים, מכנסונים קצרים, פסים עבים, וכמובן - השילוב של ירוק וכתום, שנרקח בבית "גוצ'י", שיהיה חם במיוחד הקיץ. אבל אין שום סיבה לא להתחיל איתו כבר עכשיו:

Skirt - Zara

Shoes - Office

הרשו לי להציג בפניכם את החצאית החדשה שלי - קשיחה, איכותית, ירוקה באופן מעורר קנאה. ואת הנעליים המנומרות שהבאתי מלונדון שנה שעברה, לפני שמכת החברבורות השתלטה על כל חלקה טובה. כששני הפריטים האלה יחד, כל סערה קטנה עלי.

Mexican winter

2011-02-18T10:57:00.000-08:00

אין כמו מקסיקו. לא בהכרח חשבתי כך עד שהגעתי לשם, ונתקפתי אנשים מגניבים, אוכל מעולה ובעושר צבעים, רקמות וקישוטים בכל מקום. וכשאני אומרת "בכל מקום" - אני מתכוונת לזה. נשים עם תכשיטים חוצות נהרות כדי להגיע לתיירות בזמן שהן משייטות להן בקיאק, והשמלה הזו הגיחה אלי מהשיחים, בידיה של אישה זקנה חמודה, בזמן טיול מפלים! זו מחויבות לאופנה, לא? השמלה הזו אולי מסורתית ומאוד out there אבל למרבה הפלא היא אחד הפריטים השימושיים בארון שלי, וכשהשמש זרחה, היא נשלפה מיד. השמלה המקסיקנית זכתה ללכת לשוק בנמל - זו הפעם הראשונה שאני מבקרת בשוק הזה מאז שבנו שם בניין מגניב לגמרי כמו בברצלונה, ומילאו אותו בדוכנים ממותגים של אוכל גורמה. מהמם.

There's nothing like Mexico. I wan't exactly thinking so, until I got there - and was practicly attacked by colors, embroidery and nice people who will do anything to sell some. The dress I'm wearing on the photos emerged infront of me, in the hands of a lovely old lady, right in the middle of a waterfall tour! That's dedication to fashion, I'd say.

Dress - traditional

Vest - Zara

ומה הווסט הפרוותי הזה עושה פה, תשאלו. ואנשים שאלו. לא חם לך? זה אמיתי? החורף הפרוותי שלי ממשיך גם בימים הקיציים, ואין כמו פרווה סינטטית תמימה כדי למשוך את תשומת ליבם של האנשים הנחמדים בתל אביב. מה שהוליד את השילוב הזה, בכל הכנות, זה האנגאובר קל, אבל בדיעבד הסתבר לי שזה בוהו-שיק פוסט-טרנדי במיטבו. לו רק הזקנה המקסיקנית הייתה רואה אותי!

And what is the furry west doing here, you'll ask? And people sure ask. To bo honest, the look was combined by a slight hangover, to go to a farmer's market, but in the middle of all the vegtables I realized this is actually some used-to-be-trendy boho chic. If only the old lady could see me!

Dancing with the stars

2011-02-11T08:09:00.000-08:00

אני מודה ומתוודה - אף טרנד לא טפס אותי לאחרונה כמו טרנד הבלרינות המתקרב לעברנו בצעדי ענק. כנראה שהייתי צריכה שעתיים הגונות של מוזיקת אגם ברבורים ומשחק ראוי לאוסקר כדי להיתפס. איזה מזל שאני לא צריכה לקנות בגדים חדשים - כי יש לי בארון את החצאית והצעיף האלה:

I admit, no trend has ever caught me recently as strongly as the balerina trend, coming up in huge steps and spring approaches. I guess I needed two hours of Swan Lake music and Oscar worthy performance, to become a trend-follower. Luckily, I don't need shopping for this, since I have this skirt and this scarf in my arsenal:

Skirt - Topshop

Shirt - Cheap Monday from Belle&Sue

Scarf - American Vintage

מי יודע ומי זוכר מתי קניתי את החצאית הזו, התגלמות טרנד הבלט - נצנצי הכסף, השכבות, הטול. אני עוברת איתה תקופות של אהבה-שנאה, כאשר שבוע אחד היא נראית לי קצרה וטיפשית, ושבוע אחר - מדהימה ויצירתית. אחרי נסיונות לבישה שונים הבנתי שכרגע בא לי לצרף אליה חולצות רפויות יותר, כמו הטי השחורה הזו שהפכה לבגד הכי שימושי בארון שלי. והצעיף הקטן המוזר שהוא בקושי צעיף - הוא כאן כי עושה תחושה שהצוואר שלי יותר דק ממה שהוא. צוואר ברבור של ממש. התמונות צולמו, אגב, על גג אחד הבניינים המשונים בפאתי תל אביב, ששימש חלל להצגת הקולקציה הזולה והנגישה יותר של "לילה מיסט". שימו לב לקולקציה הזו - שיק בלרינות ונסיכות במחיר של ריקודי עם, זה מה שמצפה לנו.

I can not recall when and how I bought this now trendy skirt. I go through love-hatered times with it, one week thinking it's silly and too short, another - creative and wonderufl. After giving it a thought, I decided it feels right now to wear it with a loose top, like this black one, my favorite. And the dangling itsy-bittsy excuse for a scraf? Well, It makes me feel thin and delicate - just like a swan...

Black swan

2011-02-05T05:54:00.000-08:00

ברבור שחור! כותרת מצחיקה, ללא ספק, כי איפה אני ואיפה הסרט המופתי של דארן ארונופסקי. בשבועיים האחרונים עולמי התפצל לשניים, כאשר חצי מהסביבה טענה שהסרט "מתיש" וחצי הסתובבה, כמוני, מוקסמת ומהופנטת. בלי כל קשר לסרט, עוד לפני שהוא פרץ לתודעה הבנתי שהחורף הזה שייך, מבחינתי, לפריטים צמריריים ופרוותיים עם אלמנט של "נוצות". רכשתי העונה שתי אפודות פרווה מזויפות ושתי שמלות עם המון המון חוטים מבצבצים - הרכישה האחרונה, עליה אני חורשת כמו שנטלי פורטמן חרשה על שגרת האימונים שלה, מוצגת כאן לפניכם.

Black Swan! What a movie. The last couple of weeks my cultural world was split in two, half of my friends saying the film is "tiring", while the other walking around, like me, overwhelmed and hypnotized. Regardless, even before the film exploded in our minds, I realized this winter belongs to fuzz, fluffy and "feathery" items. I purchased several fake-fur waistcoats, and two very textured dresses, one of them I can not stop wearing, like Natalie Portman couldn't stop twirling in rehersals. Here it is.

Dress - Cheap Monday, from Belle&Sue

הפסים הופכים את השמלה הזו לעוד יותר מעניינת, והאורך מושלם לגרביונים עם נעלי בובה. יש האומרים שהיא משמינה, אבל אני מוכנה לוותר על הגזרה שלי כדי להיות לרגע ברבור, ויהיה זה ברבור דשן.

The stripes make this dress really interesting, and the length is perfect for flats. Some say it's unflattering a bit, but I'm ready to give up my figure to be a bit of a swan, may it be a chubby one.

Lace in the wind

2011-01-28T13:06:00.000-08:00

עבודה חדשה היא תמיד סיבה להחליף מלתחה, יודעות כל הבנות חובבות הבגדים. אני אהיה בן אדם חדש, את אומרת לעצמך. משרדית! יצירתית! אניגמטית! ל משנה מהן דרישות התפקיד, תמיד יימצאו הפריטים המושלמים בשבילו. לפני שנתיים כמעט, כשעבדתי במשרד פרסום, הייתי כאחוזת דיבוק, עם חצאיות מיני למיניהן. עכשיו אני בדילמה. מוקדם מדי לומר. אבל רמזים לסגנון החדש שלי כבר צצים (מתוך המלתחה הקיימת, בינתיים) - למשל, חצאיות ארוכות ובאורך מידי. יש משהו מקסים ובוגר בחצאית באורך מידי עם מגפיים כבדות קצת, וחצאית התחרה הזו, שנמצאת איתי כבר כמה וכמה שנים ורואה אור יום בעיקר בקיץ, מרגישה עדכנית ומגניבה מתמיד. בכלל, יש משהו מרענן בבדים דקים ורכים כמו שיפון בחורף, על רקע הרוח והשמיים האפורים.

A new job always hides a chance of a wardrobe change, and it's a known trick of every fashionista. Who am I going to be next, you wonder - a creative fashion-artist? A sofisticated career lady? Right now, I'm in odds, time will tell. But while experimenting, I've tried a new look which embodies grow-up chic - midi skirt with big, slightly heavier boots. I've had this lacy, boudoir-style skirt for a while. Usually I wear it during summertime, but there's something newly refreshing to wear light, airy fabrics during the windy winter days.

Skirt - Kookai, jacket - Castro, Boots - Vintage, scarf - Dorin Frankfurt

את התמונות צילם, לשם שינוי ובצירוף מקרים מוצלח, צלם מקצועי לכל דבר, והקלוז-אפ על המגפיים בהחלט עושה להן כבוד - אלה מגפיים שעברו אלי בירושה מאמא, תאמינו או לא. אמא נועלת מידה 41, בדרך כלל, כך שאני יכולה לשכוח מ"שאריות", אבל המגפיים המגניבות האלה, שמחזיקות מעמד מעולה, משום מה מתאימות. ההליכה בהן נוחה וקצת איטית, בקצב מנוגד לחיים כרגע. וזה אחד הדברים החשובים בהן.

These photos were taken, thanks to a lucky coincidence, by a professional, people! And the skilfull close-up on the boots totally does them justice - they belonger to my mom, whose shoes usually out-size me. But this pair, somehow, fits. As I've been told, they were bought during one of those famous "Italian boots" sales in Moscow. They're of excelent quality, and make my stride, to these days, slow and steady - such an opposite to the pace of my life right now.

Vacation face

2011-01-11T13:39:00.000-08:00

הבעות הפנים הכי מאושרות, ללא ספק, מתקבלות אצלי בתמונות בחופשות. בין אם מדובר בטיול מפואר או סתם שבירת שגרה בדמות טיסה בשמי הארץ ושהות באילת, לזה, כך נדמה לי, נועדתי באמת. ואילת של החורף, תהיו משוכנעים, היא לא פחות מחופשה חופשתית - תיירים רוסים מסתובבים לבושים במיטב קולקציות הריזורט (או כך אני רוצה לחשוב), כולם מנומסים ובערב ניתן אפילו לצפות באנשים בחליפות, אוכלים ארוחת ערב במסעדות על הטיילת. אפילו הטיילת נראית, ובכן, כמו טיילת בעיירת נופש. לא שבניתי על גרדרובה מפוארת - הפעם, היות והיה מדובר בחופשה משפחתית, החלטתי לארוז את המינימום ועל הדרך להפגין כמה קישורי ערבב-ולבש מוטלים בספק.

The happiest faces, no doubt, can be traced on my vacation photos. Even if the "vacation" is a local flight to Eilat, however, is must be said, Eilat is not to be underestimated during winter time. Russian turists everywhere, showing off their best resort collections (or so I want to believe), polite faces, great weather and a very sane, European atmosphere. Despite the general dress-code, I've desided, family vacation and all, to pack as light as possible and pactice my almost non existent mix-and-match skills.

Dress and knit - Zara

Same knit, H&M top, second-hand skirt

Same skirt and top, Castro knit

לא הרבה, אני יודעת. ובכל זאת, אם תצטרכו בקרוב לארוז לאילת, תדאגו שתהיה אתכן חולצה בצבע קוראל, חצאית ג'ינס עם כפתורים (שנקנתה במכירה של תמר קרוואן, כאשר לא יכולתי לעמוד בפני הטיעון של תמר - "זה הכי סטלה מקארטני!"), קרדיגנים בצבעים רגועים ולא פחות חשוב - נכונות להיות מופתעים מהעיר הכי משונה בישראל.

This is a no-brainer, I know. And yet, if you are to pack for an upcoming vacation, I'd suggest you have a coral t-shirt, a buttoned skirt, cardigans in mutted colors, and last but not the least - an eye for surprising details, as they lurk in every seemingly predictable destination.

New Year of light

2010-12-31T09:45:00.000-08:00

נדמה שהפקות - מיטה ביתיות הופכות למסורת, מכיוון שבראש השנה האזרחית הצורך שלי לתגמל את הקוראים, ואת עצמי, במעט יצירתיות והפתעה קלה להפקה מתעורר, ומוביל אותי למקומות האלה. השנה, נדושה אך עדיין זהובה ועשויה בדרכי, זוהי הפקת אורות. בעקבותם - איחולים לכולם לשנת 2011 מלאת אור רך ונעים, של מנורת קריאה ביתית, של שמש מוקדמת ביום חופש, של חיוכים של אנשים אהובים. שנה טובה!

It seems like home-made productions are becoming a new-year tradition here, I guess because at this time of year my desire to surprise my readers and myself with a bit creativity is awakened, and leads me to these places. This time - a bit overdone, but done my way, and still very effective, it's all about lights. And inspired by them - wishes for 2011 full of light - of a cozy reading lamp, of sun on a day off, of smiles of beloved people. Happy new year!

Dress - Klodet Zorea

Jewel - Primark

Lights - from Alenbi street

ולפי הפורמט המחייב של מילות סיכום - בשנה הבאה צפו להרבה חידושים, הפתעות נוספות, ועוד ועוד ועוד. כך אני מקווה. ושוב, שנה טובה, הקפידו לשחק עם המציאות ולא לקחת את עצמכם ברצינות רבה מדי, אם יורשה לי. כך החיים הרבה יותר יפים.

Furry up

2010-12-22T10:12:00.000-08:00

עבר זמן מה מאז הרשומה האחרונה שלי. החיים שלי לוקחים כיוון קצת חדש, ואיתו - מחשבות על לקיחת הבלוג צעד אחד קדימה, לעולם רחב יותר של השראות. בקרוב (כשאצליח להסביר זאת לעצמי) - ההסברים. בכל אופן, בזמן הזה מזג האוויר (נושא מרכזי מאוד בבלוג בזמן האחרון) נע בין חורפי לקייצי הלוך ושוב, עד שהתייצב על שמש וקור סביר. לא מספק. אני לא יכולה להסביר, לכל אוהבי הקיץ שמתאגדים סביבי, כמה נמאס לי, כמה אני צמאה לאפרוריות, לקור, ולהתרחשות קצת אחרת שתצבע את תל אביב בצבעי שפיות. ובכל זאת, נרשם בשבוע האחרון רגע יקר ומשמח, במסגרתו נכנסתי לסנטר כשהשמש זהרה בכל הכוח, ויצאתי שכהשמיים התכסו בלבן והרוח התחילה לנשב. מיד שלפתי מהשקית את האפודה הבאה, שנרכשה במסגרת ההנחות המפורסמות בטופשופ.

A lot of time passed since my last entry. My life is taking a new direction, and with it - thoughts of taking the blog to the next level, to a bigger, brighter worlds of inspiration. But this aside, for the time being the winter refuses to come, and yet, one (one!) happy moment did manage to happen last week - I entered the mall while it was sunny and warm, and came out when it was clody and gray. And at this moment I took out this new vest, bought at Topshop's famous sale.

Jeans - TNT, shirt - Old Navy, Vest - Topshop, Boots - To Go

אני חושבת שככה אני אוהבת יותר עכשיו, כל המותגים בשורה אחת. התמונות צולמו על ידי החברה והשותפה לרבע-יום-פינוק קטרין, במרינה הרצליה, לאחר מסאז' שנעשה שם באמצע היום בחסות אחד מאתרי ההנחות האלה שמתעקשים לפנק אותנו. האמת, שמסאז' מוזל באמצע היום עושה כמה דברים במקביל - גורם לך להרגיש עשירה יותר, מוצלחת יותר, ומעניק אשליה כאילו הכל בסדר. ואם הכל בסדר, למה לא ללבוש ג'ינס טיץ צמוד ומגפונים על עקבים, ווסט פרווה מזוייפת? זה הזמן לומר שהחורף הזה, אולי לעת זקנה, התמכרתי לעניין הווסטים והאפודות לחלוטין. כמה נוח, כמה בוהו-שיק. וקצת מזכיר את הילדות, תקופה עמוסת אפודות בה באמת הכל היה בסדר.

The pictures were taken by a friend at the Hertzlia Marina, after a mid-day massage, cortesy of of of those coupon sites. A spontaneous massage at the middle of the week does the following things to your perception: makes you feel richer, more successful, and as if everything is great. And if everything is great, why not to wear tight jeans, heels and a fake-fur vest, like those spoiled girls? This is also the time to admit I've become addicted to vests - so comfy, so boho-chic, and reminiscent of my childhood, a vestfull time when everything was truly great.

Saturday shorts

2010-12-06T02:46:00.000-08:00

רגע לפני שהקיץ האינסופי יגמר, החלטתי שאני אהנה ממנו דווקא. השמש בתקופה הזו רכה מתמיד, החום נסבל יותר מאשר באוגוסט, וסה"כ מדובר, כך זה נראה, בקיץ אירופאי שנחת עלינו בדצמבר. מלבב. אז בשבת האחרונה, בדרך למכירה המפורסמת של תמר קרוואן, עשיתי עוד צעד בתהליך הוויתור וההתמסרות ולבשתי מכנסיים קצרות. לא נעמיד פנים שמדובר באיזה לוק מרעיש, אבל בכל זאת - הפרטים הקטנים כאן שווים תיעוד.

A minute before the never-ending summer is vanishing, I've decided to finalize my "join them" perspective and wore shorts. December is the month we're talking about, shall you be reminded, but the sun is warm and the feeling is quite a European summer, so why not? Let's not pretend it's an innovative look or whatnot, but the catch is in the details.

Shorts - H&M

Top - Honigman

Shoes - Fornarina

Necklace - שלומית אופיר

כמה צחקו על הנעליים האלה במכירה, גם תמר וגם נינה, כמה לגלגו ואמרו, בניסיון להמתיק את הגלולה, "סן טרופז", ובמקרה הגרוע - "קניון חולון". אף אחד לא אוהב את הנעליים האלה, שקניתי בתקופת הצבא בקניון עזריאלי - התקופה בה כל רמז לזוהר, חופש ואינדיבידואליות נרכש מיד וללא מחשבה מיותרת. לא אכפת לי - אני שומרת להן אמונים. החלקים העליונים לא כאלה שנויים במחלוקת, וסתם עסוקים בלהיות מקסימים בשקט. הרקמה על החולצה, ושרשרת הציפורים הנהדרת, מדברים קטנים כאלה מורכבת שבת מוצלחת. אגב, למקרה שתהיתן מה קניתי במכירה - צפו לפוסט הבא...

These shoes (clogs, more likely) were ridiculed by everyone that Saturday, with comment variating from the humorous "San Tropez vacaton" to much more cruel nicknames and assosiations. What can I say? I bought them during my army servise, when every bit of freedom, individuality and "glamour" was bought on the spot. I still love them. The upper details aren't as opinion-evoking, tey're just busy being modestly beautiful - the embroidery, the little birds - these are the components for a perfect layed-back Saturday.

If you can't beat them

2010-11-26T02:58:00.000-08:00

כן, השמש עוד כאן. לא יודעת מה איתכם, אבל אני מתחילה להתייאש אט אט, ובמקביל - במחוות הסכמה עילמת, להמשיך לצרוך בגדים קיציים בהנחות משמעותיות. מי שקורא את הבלוג בעקביות בוודאי שם לב שיש פריט אחד שנהנה מאובססיה אישית של הכותבת, והוא האוברול - אני מחפשת אחר האוברול המושלם בכל מקום, ואם להעמיד מולי בחירה בין אוברול לשמלה, לצורך העניין, תמיד אבחר בראשון. ולמה? אני מניחה שהאוברול מגלם באופן מושלם את הניגודים הכה הכרחיים שמתחשק לי לפגוש בבגד - נוחות וסקס-אפיל, עצלנות של הרגלי צריכה (לא צריך להתאים חלק עליון לתחתון) ויצירתיות. יאמר, שעד כה דבקתי באוברולים קצרים, אך עם הכניסה לחנות Vered S, מוסד בדיזנגוף בדגרך כלל אני מודדת בו משהו ויוצאת עם ידיים ריקות, עליתי מדרגה.

Well, the sun it still here, and I'm starting to give up - slowly, but evidently, and - as a sign for mute collaboration with the weather, I keep purchasing summery items of clothing. Now, if you read this blog frequently, you probably know there's a certain item which enjoys my endless obsession - and it's the overall, jumpsuit, catsuit and all other names it has in the rich language of fashion. I look everywhere for them, and if there's a choice to be made between an overall and, let's say, a dress, I will always choose the former. And why is that? I guess, it has everything I look for in an item - comfort and sex-appeal, lazyness and creativity. And with this last buy, the obsession just extended itself to full jumpsuits, that is - with long pants.

Jumpsuit - Vered S.

Cardigan - Mango

האוברול הזה.... מ-100% כותנה, נוח ורך, עם פפיון משעשע ודוגמא פיג'מתית אך מחמיאה, כבר ביקר השבוע בכמה מקומות מפתיעים - מסט צילום (של סרט סטודנטים בו תפקדתי כמלבישה), עד לחוג ריקוד אפריקאי מיוזע, לצד כמה לוקיישנים מתבקשים יותר כמו בתי קפה ועבודה, וזאת כי הוא נוח עד התמכרות. אה, וכן - כשמוותרים ונכנעים לקיץ המתמשך, כיף לעשות זאת בחברת פריטים מגניבים.

This poor thing, made out of 100% cotton, with a funny patternt and a huge bow placed where it counts, already visited some ery surprising locations - from a movie set, where I was taking care of the "costumes", to an african dance class, along with more conventional point of usage as morning coffee and work - all because it is the most comfortable thing on earth. And also, I must say that fighting the summer gets so much better when you do it in sun-friendly clothes.

Full circle

2010-11-19T08:50:00.000-08:00

וינטג', וינטג'.... אין סממן התבגרות אופנתית משמעותי ממנו. כשהייתי בת 20 - 23, ורק גיששתי את דרכי אל עבר מה שנהוג לקרוא לו "סטייל אישי", קניתי וינטג' כמו מטורפת. קטפתי אותו מהמדפים, ובדיעבד, נראיתי קצת כמו bag lady מטורפת. סירבתי להקשיב למתנגדים ודבקתי בחצאיות פליסה, שמלות מקושקשות משיפון וסוודרים רקומים. התקופה הזו עברה. בעידן הנוכחי, הדרישות שלי מוינטג' גבוהות בהרבה, אם כבר יוצא לי להתקל בו. אם עלי לפתוח את הארנק ולהוציא סכום כסף על פריט שאינו עכשווי (להבדיל ממותגים יד שנייה), הפריט הזה חייב לדבר אלי קודם. לומר לי - תסתכלי, אני היסטרי!! כמו החצאית הזו:

Vintage.... such an important phase for the ever - evolving fashionista. When I was 20-23 or so, I was mad about vintage, taking home every forsaken granny - dress I could find and looking, in retrospective, like a bag lady with a disturbed past. Oblivious to the comments of those around me, I kept choosing pleaded skirts, busy dresses and big sweaters. These days are over.

Nowdays, if a vintage item wishes to be bought by me, it has to speak loud and clear - look, I'm gorgeous! Just like this skirt right here:

Skirt - vintage from Belleandsue.co.il

Top - H&M

Shoes - Nine west

כשהייתי קטנה, הפריט הכי אהוב עלי בעולם היה חצאית ג'ינס ענקית שעשתה איתי הכל, ממשחקים בחצר ועד למשחקים בבית. כשראיתי את החצאית הזו בפעם הראשונה, חשבתי שהיא קצת משמינה. יכול להיות. ברגע שמדדתי אותה, עם נעלי עקב, ההתאהבות הייתה מיידית וחסרת עכבות. איך אפשר שלא להתאהב ב-2 מטר בד, בשטיפה אייטיזית ועם מפתח רקום שעושה טליה? התמונה השנייה, בה אני עומדת כמו בתמונות אייטיז מאמריקה (שראיתי בבתים של אנשים, ממוסגרות על פסנתר בדרך כלל), מצחיקה במיוחד וממחישה את העובדה שלעיתים כיף ללבוש בגדים שלא רק יפים, אלא גם מספרים סיפור שלם ועגול. בהערת אגב, האנסמבל הנוכחי נלבש למפגש עם במאי סרטי הדוקומנטרי האופנתיים לואיק פריז'אן, שהגיע לסימנטק חולון במסגרת שבוע "סיפורי בדים". פריז'אן, שאחראי על סרטים רבים שמתעדים מעצבים בעשייתם (ובמיוחד ביום לפני התצוגה - בסדרה The day before של ערוץ Sundance), התגלה כאיש ציני ומצחיק במיוחד, עם סגנון דיבור מעט לוקה בחסר, נאמר זאת כך. הפרקים שהוקרנו היו מבדרים יותר ממעמיקים, אבל חוויה "אופנתית" - עם עיתונאי אופנה, אנשי תעשיה וכל מיני אנשים יפים בלבוש אקסצנטרי, האירוע בכל זאת הצליח לספק. קולגות רבות בחרו, כמוני, בחצאית או שמלת מקסי. חומר למחשבה.

When I was little, my most beloved item of clothing used to be a huge jeans skirt, which went everywhere with me. When I first saw this one, I feared it might be a little unflattering. But when tried on, with heels, it was instant love. How could you not fall in love with 2 meters of eighties-wash fabric and an embroidered "belt" with a slimming effect? The second picture, which accidently looks like those American eithties relatives pictures (which I sometimes notice in people's houses, framed on the piano usually), is especially funny and states the fact that sometimes it's nice to wear clothes not only pretty, but also fully story-telling. The mentioned skirt went, this time, to a screening hosting Loic Prigent, the director of the fashion documentary series 'The day before" for the Sundance Channel. I highly recomend the series, and, if ever possible, a small-talk with this highly entertaining filmmaker.

Overall for fall

2010-11-06T12:49:00.000-07:00

מה הבלוג הזה אם לא ערוץ לתלונות, טענות ומענות שלי? אם כך, יש לי טענה - הביאו את החורף כבר. אני מודעת היטב לעובדה שאני מבקשת את החורף בערך מאוגוסט, אבל בחיי שבשלב הזה האג'נדה שלי מוצדקת. כמה אפשר לאנוס את המלתחה הקיצית? מצד שני, הקיץ המתמשך משמעותו האפשרות להיות מינימליסטית. זה היתרון היחיד, בעיני, שיש לקיץ מבחינה אופנתית - ללא שכבות, ללא צירופים של מינימום 3 פריטים (לא כולל גרביונים), משהו אחד, נעליים - ואת מוכנה. המלך הבלתי מעורער של המינימליזם הקיצי הוא סיפור אהבה ארוך טווח - האוברול.

This blog was created, among other things, to serve as my platform for complaints and whining. If so, here's one for you - bring the winter already. Sure, I've been asking for winter since August, but I believe that at this point my wish is getting pretty well-placed. How long can you abuse the summer wardrobe for? On the other hand, summer allows you to be minimal, and this is one of the only advantages of this time of year - one piece, no need for complicated combinations (not including tights), shoes - and you're ready to go. And the absolute winner of this minimalism is my long beloved jumpsuit.

Jumpsuit - A+

Shoes - Zara

קשה למצוא את האוברול המושלם,שצריך להתחשב גם בחלק העליון וגם בחלק התחתון של הגוף. ומה הייתה ההפתעה שלי כשמדדתי את הדבר הנעים למגע שמצולם כאן, בביטחון מוחלט שהוא הולך קצר מדי, צמוד מדי, מה שזה יהיה. אבל לא. בשביל גזרה כזו, סלחתי אפילו על התחרה על הגב, שטיפה מוזילה. לגבי הנעליים, ראו בצילום שלהן - מהוגנות, קצת כהות, עם עלי "שלכת", בקשה וויזואלית לחורף, או לפחות סתיו כלשהו. אני אחזיק אצבעות.

It's not easy to find a good jumpsuit, since it has to be flattering to the upper and the lower body. So when you find one, you feel kind of surprised - as I did, when I came out of the fitting booth in the store. For this cut, I even forgave the lace on the back, a little over-the-top touch. As for the shoes, see this photo - a bit gloomy, a bit serious, with "fallen leaves" around them - as a plead for winter, or at least some kind of fall. I'll be waiting.

ומשהו קטן לקינוח - הנה איש סטייליסטי במיוחד שמצאתי במתחם התחנה. הלוק האירופאי שלו, הפוזה והאקססוריז, הרוויחו לו מקום במה שאולי עתיד להיות פינה קבועה: אנשים רנדומליים שהסטייל שלהם עושה לי מצב רוח.

Something little for desert - a very stylish man I stubled upon - his pose, his look and his accessories got him a well - deserved spot in what may be a permanent feature - random people with a feel-good style.

Fancy woods

2010-11-02T03:08:00.000-07:00

החיים מצחיקים לפעמים. מתוקף הלוקיישן שלנו (ישראל), והחוקים הבלתי כתובים של האופנה הישראלית (אסור להזיע, גם ממאמץ), יוצא לנו לא מעט לייחל לאירוע נוצץ באמת, כזה שישאיר את המציאות האפרורית בצד ויפנה מקום לשמלת ערב, בלינג יוקרתי, איפור-שיער, שטיח אדום, פלאשים של פפראצי ו..... אקשן. "פנטזיית השטיח האדום", קוראים לזה. ואז, כשאירוע כזה מגיע, אנחנו (לא ננקוב בשמות) מגיעים underdressed, או לחלופין overdressed, בשני המקרים מפספסים את הכוונה ואומרים, תוך הסתכלות ביקורתית על אחרים - בארץ, אין באמת גלאם. והולכים לאכול עוגיה בקופסת תכשיטים.

האירוע השנתי של H. Stern או בעברית - ה.שטרן, במקום המהפנט שהוא "יערות הכרמל", הוא נקודת כביכול - גלאם הנוצצת בלו"ז של עיתונאי האופנה, הסלבריטאים והמדיה המסקרת את כל הבלגן הזה. אנשים משקיעים באמת, אני חושבת. ולא פעם נופלים. יש כאלה שרוכשים במיוחד שמלה, יש שמשאילים, יש שמחליטים להילחם במערכת ומגיעים, בהפגנתיות, באיזה טייק מתוחכם על בגדי עבודה (אוברול - הטרנד הלוהט של השנתיים האחרונות, למשל). לפעמים זה נראה מוצלח, אך שפת השטיח האדום הבינלאומית, שמכתיבה חגיגיות נטולת הלתהבות - יתר, עוד לא אומצה. לי יש אג'נדה משלי בנושא, והיא נקראת "לנצח את השיטה". המשחק "לנצח את השיטה" מתמקד בבחירת אוטפיט העונה על כמה כללים - עליו להיות ישן, זול, אך מהמם. בשנה שעברה, כשהיה קוד לבוש "שחור-לבן", זו הייתה שמלת מיני מעניינת שמצאתי בבזאר החינמי בפסטיבל Burning Man. השנה, בהעדר קוד, נבחרה השמלה הבאה, הידועה בשמה העממי "השמלה של נינה מזארה".

מדובר, ככל הנראה, בשמלה הגאונית בעולם, שנרכשה על ידי נינה לפני כ-4 שנים. מאז הספקתי ללבוש אותה לחתונה חשובה, ונינה הספיקה לקצר אותה. היא משלבת, באורח פלא, פאייטים ורקמה שהתבקש לצוות לה תכשיטי זהב רוסיה-סטייל, ולק ואודם אדומים מאוד. על העמדת ה"שטיח האדום" שלי יש עוד מה לעבוד, אבל השמלה, שזכתה לתגובות נלהבות, פתורה מכל שיעורי בית. היא חגיגית אך ייחודית, אנטי-טרנדית אבל אופנתית, ולוקחת את האירוע ביערות הכרמל בהליכה. התחנה הבאה - פסטיבל סאנדנס. סתם.

The sisterhood of the flying pants

2010-10-27T02:13:00.000-07:00

אין לי מושג למה קראתי ככה לפוסט - אולי בגלל הכתבה על בלייק לייבלי שעשיתי לא מזמן, אולי כי העובדה שאווררתי שני זוגות מכנסיים בשבוע אחד העבירה אותי על דעתי. כך או כך, מכנסיים הם נושא ששווה התייחסות - אני שומעת לא פעם נשים מודות שהן "לא טיפוס של מכנסיים", ונשאלת השאלה - מי כן? מה המכנסיים מביאות עימן, שגורם לי אישית להשתמש בהן על תקן "ג'ינס" או בכלל לא? אני חושבת שהתמונות הבאות מרימות להנחתה, או, אם תרצו, למסקנה:

I got no idea why I called the post this wasy - maybe it's the Blake Lively article I was working on recently, or maybe it's the curious fact I've outed two pairs of pants in one week. Pants are interesting - many women say they're not "built for pants", and the question is - who is? Why do I, as many females, choose jeans or nothing? The answer, according to the pictures here, is pretty clear:

Pants - Castro

Shirt - Twentyforseven

Shoes - Nine West

זה - מוקדם יותר השבוע, בפרזנטציה בבוקר, אליה התעוררתי בפאניקה חמש דקות לפני שהגיע האיסוף. "נעלי עקב!" חשב המוח הרדום שלי במהירות, ואל המכנסיים נוספה חולצה שקופה וגאונית בגזרה שהולכת והופכת לחביבה עלי העונה - גזרת קופסא, כמעט בטן, אבל לא בדיוק. מתחתה - עוד גופייה יפה שלא רואים בתמונה.

This is earlier this week, when I woke up 5 minutes before my ride came to take me to a morning presentation. "High heels!" my sleepy mind suggested, and the black pants went with a see-through shirt in my favorite shape of the season - box. Worn here with a camisole underneath.

Shirt - Golbary

Pants - Vintage

Shoes - Vintage

וזה באירוע קצת חשוך בבית שגריר ספרד מאוחר יותר השבוע. החברה שהתלוותה אלי הזדעזעה קשות ומחתה על כך ש"פריט אינטימי הופך לאביזר", ולא עזרו כל ההסברים על טרנדים, חידושים והצורך לרגש קודם את כל את עצמך כשאת מתלבשת. אחר כך, באירוע, היא נאלצה להודות שבכל זאת, מדובר ביציאה מגניבה. אני זממתי על טרנד הלנג'רי כבר מזמן, וסוף סוף נרכשה חולצה שהתאימה למשימה, ואטיטיוד שהוציא אותה לפועל. והנה תקריב:

And this was at an evening event at the residency of the ambassador of Spain. The friend who came with me was shocked by the idea of an "intimate garment becoming an accessory", and explanations about the exitement of fashion experiments did not catch on. During the event, she had to admit this is, after all, pretty cool. I've been longing to try the lingery trend for so long, and finally along came the right shirt and the right attitude to make it happen. And here's a close-up:

והנה המסקנה: מכנסיים הן פריט לבוש רציני ביותר שמעיד על כוונות הלובשת. את חייבת לעמוד מאחורי המכנסיים שלך, לא פחות. במקרה שלי, הרגשתי שאני חייבת לאוורר את המכנסיים, קצת חמורות סבר (בין אם סקיני אם רחבות, אבל זה כבר נושא לדיום אחר) בעזרת קצת שקיפות מפלרטטת. וזו כל התורה כולה.

And here's the answer: the pants are a serious, a bit "adult" piece of clothing, which stands for the wearer's intentions and character. You must "own" the pants. In my case, I felt like "owning" them comes with a little flirty see-thorugh-ness. And that's all, folks.

Cold shoulder

2010-10-21T06:07:00.000-07:00

בשבוע האחרון עבדתי על שתי כתבות שתוכלו לקרוא בקרוב, שבמרכזן - הרעיון של מחזור, או מסירת, או מכירת בגדים. כמה בגדים אנחנו צריכות כבר, תהיתי במהלך הכתיבה, והאם יגיע אי פעם מצב בו נגיד - זהו, יש מספיק, תודה? אם לשפוט על פי השמלה המוצגת כאן, התשובה היא לא - 27 שנים לקח לי לגלות את הגזרה הא-סימטרית ולהתחיל להנות ממנה, וזו רק ההתחלה. ייקח עוד הרבה שנים של שופינג, אני חושבת, לפני שייגמרו לי כל הגזרות והצורות החדשות לגלות.

This week was all about writing articles that have to do, one way or another, with getting rid of clothes. Just how much clothes we can accumulate? Will there ever be a moment when we'll say - ok, thanx, I got enough? Judging by this new dress I recently bought, the answer is no - it took me 27 years to discover the assimetric shape, and this is only the start. There will be plenty of shopping ahead, me thinks, before I run through all the possible shapes and cuts out there.

Dress - Heartbreaker

Shoes - Bershka

קשה לי לתאר כמה שמלת הטריקו הזו מושלמת, שכן רק לעיתים נדירות אני נתקלת במפגש פסגה כזה בין נונשלנט לחגיגיות. היא התאימה בול לאווירה, ולצבעוניות, ששלטו בתצוגה היפה של קום איל פו (את הביקורת שלי עליה אפשר לקרוא כאן), במרכז המבקרים של חירייה (עוד מקום בו ניכרת השקעה וטעם טוב). זו השמלה, אומר עוד, בה תחושת הנוחות והמגניבות מתערבבות לכדי שלמות, ויחד עם המניפה הממוחזרת- שחילקו בהתחשבות בכניסה לאירוע, עוד יותר. גם הנעליים לא בדיוק ישנות - זוכרות את הדגם הזה, שעף ממדפי "סטיב מאדן" לפני שנה ולא חזר? מצאתי אותו, באותו צבע ניוד נחוץ ובאיכות מבריקה, ב"ברשקה", בעלות מצחיקה למדי. שוב רכישות חדשות, שוב התרגשות - מרכז הבמקרים אולי מושתת על מחזור, אבל לארון שלי המגמה הזו כנראה לא תגיע בקרוב. מה שכן, עכשיו יש לי נעלי ניוד ושמלה א-סימטרית. אפשר למחוק אותם מהרשימה.

It's hard to express just how perfect this dress is, being the ultimate marriage of nonchalance and slick-ness. The feeling while wearing it is so good, so genuinely "cool" - and together with the recycled fan that what was handled at this very high-end fashion even I attended, I look like a modern geisha. Which is greta. Back to out subject, I might be photographed against the beautiful recycling center at the Hiriya (a large garbage disposal site), but this trend is yet to conquer my closet - new revelation are too exiting to be given up.

Suddenly - red carpet

2010-10-18T13:55:00.000-07:00

אני לא נוהגת להתייחס כאן רבות לשטיח האדום - או לדבר מלבד עצמי, אבל מדי פעם, לעיתים די רחוקות יש לציין, אני נתקלת בדבר - מה כה מושלם, כה מעורר השראה, שאני לא יכולה להתאפק. אם היו מכוונים אקדח לרקה שלי ומצווים עלי להופיע על השטיח האדום, זה בדיוק, אבל בדיוק מה שהייתי לובשת. צפו לפוסט חיקוי עצבני בקרוב.

You know I'm not very quick on my red-carpet trigger, if at all, but I just couldn't resist this - if I to be threatened to dress-up for a big premiere, this is exactly, perfectly, what I would have worn. Tobe copied soon enough.

Leopard Launch

2010-10-14T11:02:00.000-07:00

החגים, החגים...לקיתי בתסמונת החגים גם אני והתמסרתי להעדר שגרה, פסטיבלים ובילויים וזנחתי את המצלמה. בחזרה לשגרה, אני מקווה שתדבקו בי ונתוני ה"גוגל אנליטיקס" יזנקו מעלה שוב כמו מניות של LVHM. בין היתר, אני חושבת שפוסט לא התבשל כי נתקעתי בין הקיץ לחורף, בהזייה של שמלות טריקו. עכשיו, כשהשמיים טיפה יותר מעוננים וישנים עם גרביים, אפשר לומר שההמתנה הסתיימה - מבחינתי, החורף כאן!

את פתיחתו (הפיקטיבית מעט, אני יודעת) חגגנו בהשקה של אתר אינטרנט חדש ונפלא שעקבתי מקרוב אחר הקמתו בשל חברות שנרקחה בחודשים האחרונים - כתובת לשופינג אינטרנטי איכותי ואקסקלוסיבי בשם Belle&Sue. בהתאם לאתר - סטייליסטי, נשי וקומוניקטיבי, ההשקה הייתה מסוגננת וחו"לית, בבר יין קטן. "טוב שלא לבשתי את החולצה הזו גם!", אמרה לי בכניסה בחורה גבוהה ויפה. כן, קניתי חולצה מנומרת כמו שצריך.

I know, I know.... I got caught up in holliday irregularities, and put the camera away for a while. Furthermore, I think what I needed to get my posts going again was a resolution of a long and vague period of inbetweenism - is this suumer? Is it fall already? Now, when the air is getting cooler and socks are needed for night sleep, I've decided to go for it - seasons changed, at least for me. And what's better for winter then a new animal-print shirt?

Shirt - Zara

Jeans - Levis

Shoes - Nine West

אני חושבת שבלב ליבי תמיד רציתי חולצה כזו - חולצת בלונדיניות מתבקשת. יש לה גזרה מחמיאה (היא לא מכופתרת עד הסוף, אלא רק למעלה) וכפתורים קטנים ומוזהבים. כבר הספקתי לראות אותה על סטייליסטית בהשקה, ונראה לי שאחכה עד שהיא תיגמר בסניפים ואחזור למרוח לצידה אודם אדום. לכבודה אפילו חרגתי ממנהגי ונעלתי נעליים "חגיגיות" - נעלי לקה אהובות במיוחד. אם כבר, אז כבר. גלאם חורפי, התחלנו.

I believe I've always wanted this kind of shirt - a perfect shirt for blondes. It has little golden buttons and a flattering cut, no wonder it's so popular. I've already seen it on one stylist, and probably it's best to wait untill Zara will run out of these and start wearing it relentlessly. To welcome the shirt, I even wore "festive" shoes - winter glam, here we go.

Back to basics

2010-09-15T04:13:00.000-07:00

בזמן האחרון אני תופסת את עצמי אומרת יותר ויותר "טעם טוב" ו"חסר טעם". שאלת הטעם מעסיקה אותי, ואני בוחנת את בתי הקפה, הבגדים והארכיטקטורה שסביבי במבט מחודש. טעם הוא עניין חמקמק ואינדיבידואלי ביותר, במיוחד בכל הנוגע לבתי עסק ומתחמי בילוי - כל כך קל להצליח (מתחם התחנה), אבל כל כך הרבה אופציות מצוינות להחדיר קצת טעם לעיר מתפספסות, ובסופו של דבר - מעט מאוד דברים בתל אביב נעשים בצורה מחושבת, איכותית ונעימה לעין. בקרוב, לעומת זאת - רשימת המקומות המלאה שקלעו לטעמי ונסגרו תוך פחות משנה. בנימה יותר אופטימית, ואולי בהשפעת המחשבות האלה, קניתי בתלושי השי ששלחו לי גופים שונים רק פריטים בצבעי שחור-אפור.

Lately I've been thinking quite a lot about "good taste" and "bad taste", and scanning the places, clothes and buildings around me with new criticism and even slight nervousness. Taste is a highly individual concept, but it seems to me it's so easy to do something right, yet so many opportunitties to inject some good taste into the veins of Tel Aviv go to waste, and eventually we're left with only a few point of comfort and quality. With this in mind, probably, I went to shop with my holliday coupons for pieces in gray and black - the ultimate good-tasted minimalism.

Skirt - Heartbreaker

Shirt - Primark

Shoes - Topshop

החצאית הבהירה והקולית נרכשה בחנות החדשה יחסית בדיזנגוף, שמעוצבת בטעם משובח מאוד, קודם כל. גם הפריטים בה - חסרי ייחוד במבט ראשון, מגניבים ומעלה במבט נוסף, הצליחו להרגיע אותי קצת. הכיפול על החצאית הוא מסוג הדברים שמצליחים לשמח בלי להתאמץ. הנעליי המנומרות (החגורה האדומה לא שייכת כביכול, ונמדדה בפרזנטציה של דניאלה להבי, שגם היא כולה אפור, פרקט וטוב טעם) אותרו בביל"ו סנטר, המתחם האחרון שסיקרתי שיופיע בקרוב ב"סגנון". קשה לומר שזהו המקום הכי מסוגנן עלי אדמות, אבל השיפוץ שעשו שם - כולל פיתוחי ברזל גדולים ומרשימים - לפחות משדרים כוונות טובות, ואאוטלט של טופשופ זה בכלל משהו שאפשר לסלוח על הכל בשבילו. 50 שקל, מינד יו. אני מאחלת לכולם גמר חתימה טובה, יותר מרצפות פרקט, יותר חללים מוארים, חיות מחמד מטופחות ואיכות חיים. או, לחלופין, נסיעה לחו"ל.

The stone-colored dress was bought in a new store which specializes in casual and oh-so-cool clothes (notice the hem, very urban chic), and the picture was taken in another great botique (which owns the belt I was trying on) - grey walls, wooden pannel floors, cute well-groomed pets and lots of natural light - there are the things I wish us all when good taste is in shortage.

Shana Tova tova

2010-09-08T06:30:00.000-07:00

לכבוד השנה העברית החדשה, שמעולם לא עוררה אצלי התרגשות מיוחדת (עץ אשוח - זה כבר סיפור אחר, תאשימו את הילדות המושלגת שלי), החלטתי בכל זאת לעשות משהו חגיגי, יותר לכבוד הסתיו שמרמז על בואו בערבים קרירים. לראשונה בחיי, הרכבתי קולאז' של פריטים שאני חומדת באתרי האינטרנט היוקרתיים (Net-a-porter, The Outnet), בעזרת Polivore, טריק וותיק שהחלטתי לגלות, כמובן, אחרי שכולם שכחו. כמה מסקנות נבעו מהעשייה המאוד מהנה הזו:

1. אני לא בחורה של תיקים - לקח לי המון זמן למצוא את התיק, וגם זה בחוסר חשק רק כי חייבים תיק בחורף. כמו שאני מכירה את עצמי, אסתובב על החורף עם התיק הנוכחי, שלמזלי הוא שחור. 2. אני אוהבת את סטלה מקארטני מאוד. וגם את By Malene Birger ואת איזבל מראנט. למעשה, מעצבים מעטים מציגים באתרים פריטים שימושיים שטומנים בחובם את הקסם השקט הזה של "דיזיינר פיס", שאי אפשר להחליף בפריט רשת בלי שהעין תשים לב. כאשר בחרתי את הפריטים, שאלתי את עצמי כל הזמן האם אני מאמינה בהם באמת. 3. גם החורף אוותר כנראה על עקבים - אפילו פעילות הדפדפוף בין עשרות זוגות מגפונים על עקבים דקיקים ומאיימים עשתה לי סחרחורת וחרדה. 4. הומור הוא הכרחי, גם בחורף - שמלה עם עננים, חולצה עם סוס עצוב, מי יודע מה עוד? בהקשר להומור, שקלתי להפוך את התמונה המסכמת לברכת שנה טובה, ואז נזכרתי שחזיר זה לא כשר ליהודים.

It's Rosh-ha-Shana, and though I was never swept-away buy it's festivity (a Christmas tree is a different story - blame it on my snowy childhood), I've decided to do something different, and create a collage of 'I want them!" pieces from different sites, using Polivore - yes, the application which everyone loved back in the day and I've only now discovered. So, many conclusions came out of this enjoyable 3 hours:

1. I'm not a bag person - it took me ages to add the bag, and without passion. 2. I like Stella McCartney, and By Malene Bierger, and Isabell Marrant. There are not so many designers out there, which come up with user-friendly pieces that hold that sneaky extra-value of a true degigner dream. When I was picking the outfits, I was constantly questionig myself wether I believe they could not be replaced by a high-street alternative. 3. I probably will not be walking in high heel this winter too. 4. Humor is important - clouds, horses, who knows what's next? Speaking of which, I've concidered using this image below as a "Happy Holliday" card, but then - pigs aren't very kosher. Still, I love it. Be merry, everybody.

כן זוהי אמה טומפסון עם חזירון ובירה ביד. חג שמח לכולנו.

MadMen myself

2010-09-04T15:13:00.000-07:00

מה לעשות כשנותנים הבטחות ולא מצליחים לקיים? מוצאים פיתרון יצירתי. כבר מעל שבוע אני הולכת לים, לעבודה ולחיים, בשמלות בנאליות וכפכפים. הקיץ, מלבד יום אחד סגרירי כביכול, מסרב לסגת, החנויות עוד לא התמלאו בקולקציות הצמריריות שהוצגו לנו בפרזנטציות, ועוד הרבה דברים פקטורים שמורידים את ההשראה של עונת המעבר המזויפת הזו למינימום. אבל לא הכל אבוד - ב"סטלינג קופר דרייפר פרייס" צילומי הפנים תמיד מתכתיים וקרירים, והקרח בכוסות הוויסקי תמיד משקשק, וכל הדימיון שלי נתון לעונה הרביעית של "מד מן", שסוף סוף התרוממה בפרק החמישי והתחילה להלהיב על אמת. אז הנה אני בטיסת עסקים למינסוטה (מושלג שם והכל), עם הפרווה והעיתון היומי:

וכך אני נראית באמצע שיחה מרתקת ושוויונית עם עמיתי לעבודה, בשמלה שהצבע שלה אולי טיפה נועז למשרד, אבל נו, הגברים המאיתיים שבחבורה יסלחו לי.

ובערב, כאשר משימות הקופירייטינג מסתיימות, זה הזמן לשמלת ערב שחורה וקלאץ' אלגנטי. שימו לב שהשיער שלי מתשנה כל הזמן, אבל בגלל שזה לא באמת, הכל מותר. כן, עד שיגמר הקיץ סופית, אני מחליפה לוינטג' מקורי. נתראה בבר הכי מעושן בסביבה.

Smooth sailing

2010-08-26T01:55:00.000-07:00

"הבלוג שלך מאוד יפה, אבל למה את אף פעם לא מחייכת?", שאלה אותי ידידה בפייסבוק. אני לא אוהבת לחייך בתמונות באופן כללי, אבל באמת הצילומים האחרונים שלי אומרים חוסר אמוציות קיצוני שמסתיר פאניקה. הצילו. אני מתחילה לשעמם את עצמי ואתכם. התמכרתי סופית לנוחות ולנחמה שבשמלות קלילות ונעליים שטוחות. אני לא יכולה לכריח את עצמי להשתחל לתוך ג'ינס או להרוס לעצמי את היום באמצעות נעלי עקב. לפחות יוצאות מזה רכישות חדשות שיאריכו שנים.

"Your blog is very nice, but why don't you ever smile?", asked a friend on Facebook. I dislike smiling in photos, but lately my pictures indeed show an unreasonable lack of emotions which covers for panic. Help. I'm starting to bore myself and you, I'm afraid. I'm addicted to the pleasant feeling of a non-clingy dress, and to the comfort of open flats. Jeans, shorts or high heels, anything body-con, is not an option. Lucky for me, this leads to sane and good-for-next-year shopping.

Dress - Springield

Shoes - Disco Rosso

Cardigan - Iluchka

Necklase - Miss Minsky

למי שמתעגעת לימי המשביר (אני לפעמים - נדידה בין דוכני Xsara וקוסמטיקה אחרי יום מתיש בבית ספר....), בטח תשמח לבקר ברשת "ספרינגפילד", שגילתי רק בזכות משרד יחסי ציבור פעלתני שזנח אותה מאז. הסניף התל אביבי ממוקם בשדרת המותגים של הסנטר ומרגיש כמו "המשביר" בימיו הטובים - נטול קוהרנטיות, משעמם, טומן בחובו יציאות מפתיעות. הגעתי לשם בעקבות שמלה נוספת ששמתי עליה עין בקיץ, רק כי היא קרצה לי מחלון הראווה. אבל גם השמלה הזו, למשל, שעלתה רק 120 שקל בסייל, יכולה להתחרות בכיף ב"שרה בראון" ו"רוס אובאטה" ושייכת לקטגוריית הפריטים שאהובה עלי במיוחד - "אה, מאיפה זה, אמרת? לא נכון". בכלל, הגעתי למסקנה שכל דבר עם פסים נראה בהכרח יוקרתי יותר ממה שהוא.

היות ואני מכחישת קיץ סדרתית, צירפתי לביקור הזה בהשקת קולקציה של מאיה נגרי (זוהי רשפון מאחורי) קרדיגן טריקו של אחת המעצבות האהובות עלי בכל הזמנים, אילנה ברונשטיין, שסגרה החודש את החנות שלה בגן החשמל, ועל כך בהמשך. שני גווני המשבצות, תסתכלו טוב טוב, הם בגדר גאונות. דיברנו על פסים, אמרנו רכישות שיאריכו שנים... חברי העור הירוקים החדשים האלה מתווספים לקולקציה ההולכת והמתרחבת ששמה "כפכפים שאינם הוויאנס", כי הבנתי סופית שאינני מסוגלת ללכת בקיץ בשום דבר שאוחז לי ברגל. שקלתי לרכוש בכמה צבעים, כמו שבחורות שכתוב עליהן במגאזינים תמיד עושות, אבל התקמצנתי. בפוסט הבא, אם או בלי כפכפים, נשבעתי לעצמי להצטלם עם מכנסיים.

Stripes usually look fancier than their worth, and this easy-going dress fits right into this rule. I can not get enough of nonchalant dresses of this sort, an being tired of the one-dimentional look of summer, I aded on a cardigan by one of my favorite designers, who sadly closed her shop this month. A tribute will follow. As for the new flats, they are the latest honorary members of the growing collection of "quality flats, not Havaianas". Next time, I took a vow, I will make sure to be photographed with pants.

Oldies, but goodies

2010-08-16T13:31:00.001-07:00

אני מאוד מתרגשת, כי סוף סוף לפניכם פוסט שמהותו מקדשת את שם הבלוג. שני הפריטים שהוצאתי להשקת קולקציית סתיו-חורף 2010 של French Connection (לא, אינני בלוגרית להשכרה של המותג הזה, שמוזכר פה בפעם השנייה - את דעתי על המותג ועל הקולקציה תוכלו לקרוא כאן), לא עלו, ואני חוזרת, לא עלו לי שקל. ולא חצי שקל. מעניין ללבוש מציאות לפרזנטציה שמציגה פריטים בכמה מאות שקלים טובות, התחושה היא רובין-הודית לחלוטין.

I'm very exited. Finaly, a post which justifies this blog's name. The two pieces I paired up for the presentation of French Connection have cost me absolutely nothing. Nothing at all. It's interesting to choose them to go see pretty pricey items, the feeling is quite Robin Hood-ish.

Dress - found

Shoes - Vivian Vestwood for Melissa, found

Pendant - Keren Wolf

מצאתי את הנעליים האלה על המדרכה ליב הבית שלי. רכבתי על האופניים, ראיתן אותן בזווית העין ועשיתי עצירה חדה. אני מניחה שזה אחד הרגעים האלה שמגדירים עד כמה את (או אתה) אוהבים פריטים. לי לקח בדיוק חמש שניות לאסוף אותן אל הסל, מבלי לשים לב שאחת מהן קרועה מאחור. מה אתם הייתם עושים?! אני הבאתי את הנעל לתיקון, והנה- נעלי מליסה מעוצבות. את השמלה המהממת הזו מצאתי בשוק "קח-תן". קיצרתי, הידקתי, התחרה הכחולה הזו חד פעמית, אין לי מושג מי יכל למסור שמלה כזו, אבל עובדה - והרווח כולו שלי. ואם יש כאן מסר, הוא יהיה כמובן - אל תעברו בשקט ליד פריטים עזובים. הם הצעצועים השבורים של הבגרות :) חדי העין יבחינו גם בצבע הלק האפור שאני מנסה. עוד לא החלטתי.

I found these shoes on the pavement near my house. I abruptly stoped my bike ride and looked at them - I guess it was one of those moments when you realise how much you like STUFF - and picked them into my basket. One of them was torn, and I brought it to be fixed. As I've done with the dress, which I found at a "give-and-take" fair, for free. I have no idea who could've given a dress like this away, but it's a fact - here I am, with new Melissa shoes and a gorgeous dress. And if this could be a message, I'd say: don't leave forgotten items of clothing and shoes lying there alone. They are the broken toys of adulthood :)

Day and night

2010-08-09T05:23:00.000-07:00

שימו לב, על ההמתנה הארוכה אני מפצה בפוסט כפול ומכופל. בוקר: אל תהיו מופתעים, אבל גם בתעשייה הקטנה שלנו מתקיימות מדי עונה תצוגות אופנה. מבין כל אלה, התצוגה של"קסטרו", שמכה פעמיים בשנה בנמל תל אביב, היא בעיני רבים האירוע של השנה. ללא ספק "קסטרו" מובילה מבחינת הגודל וההשקעה. כולם מגיעים, הדוגמניות אינן ישראליות, הדוגמנים בטח שלא (מה שאומר גובה, לוק אירופאי, פחות מייק-אפ) והאנגר חשוך כמו ב - FTV. בשפה פשוטה, אפשר לומר שעבור העיתונאים התצוגה של "קסטרו" היא המבחן האולטימטיבי - במה שהגעת לשם, תיזכר לאורך כל העונה, או כך לפחות כולנו חושבים. החרדה היא גם זו שגורמת לרבים מהקולגות להבריז, כי למי יש כוח לנסוע לנמל בשעת בוקר מוקדמת ולשאת בכל הלחץ הזה לגבי האוטפיט? בגלל הלחץ, אין סיבה אחרת, לא התעוררתי בבוקר התצוגה לצלילי השעון המעורר. בחצי השעה שהייתה לי להתארגנות והגעה, עשיתי את הדבר האולטימטיבי - התחכמתי.

Dress - DIY Castro skirt

Shoes - החשמל 15

Necklase - Golf

פעם הייתה לי חצאית מקסי מעטפת של "קסטרו" שנגנבה, יחד עם המון דברים, בנסיעה לאילת. קניתי אותה שוב ולבשתי עד שמראה "בת האיכר" לא נמאס עלי. בעזרתה של תופרת מקסימה ביהודה הלוי, החצאית עם הרקמה הנהדרת הפכה לשמלה! בגד ממוחזר של המותג לתצוגה? בעיני, מחווה נחמדה. הגזרה הזו, A רפויה, אהובה עלי במיוחד, אבל הנמל מכתיב חוקים משלו, ולכן צירפתי חגורה. כדי להוסיף חטא על פשע, צירפתי גם שרשרת שקיבלו רק יום לפני כן בפרזנטציה של "גולף" וכמובן אף אחד לא העז להופיע איתה בפומבי. ובערב, כאשר ממכתבת אופנה הפכתי לרגע לכתבת אוכל המסיירת בירושלים, התחשק לי פתאום משהו רגוע, נשי ו"חמוד".

Skirt - Numph

Shirt - Paul&Joe Sister

Shoes - Irregular Choice

יותר חמוד משרשרת הציפורים והנעליים החדשות שקניתי - אין. גם גזרת החצאית השלגייתית והחולצה בצבע חאקי (שהייתה מצורפת בחינם לגיליון Elle בריטי מאוגוסט! לכן ניסיתי, כל עוד זה בחינם, את הצבע שנשבעתי להחרים לנצח בתום הצבא) גם כן לא מאיימת על כתבי האוכל הדשנים. וכך, ביום אחד, המקצוע הזה מאלץ אותי להחליף לפעמים סגנונות, אבל לא להשתנות - בין עם מדובר בחצאית ישנה שקיבלה כרטיס לשורה ראשונה בתצוגה, או בתוכים חמודים שמככבים על כפכפים (שנים חיפשתי כפכפים בגזרת הטראש מגומי, שלא יהיו מגומי) - הניסיון הוא לערבב מעט הומור בין הבדים.

The big steamer

2010-08-01T03:43:00.000-07:00

אין זה חדש שהחום חצה את כל גבולות הסביר. זה בטח לא חדש שהחום משבש את ההגיון. זה בטח החום שגרם לי לרדת השבוע מהאוטובוס בקניון רמת אביב, בדרך חזרה מקרית שאול, המתחם הבא למדור, שיופיע בקרוב ב"סגנון". זו שכונה מוזרה ומרתקת, קרית שאול, אך בחזרה לנושא - ירדתי בקניון רמת אביב ונכנסתי ישר ל - French Connection, שכן זו הרשת היחידה, למיטב ידיעתי, שקיימת אך ורק בקניון שבידר אותי לאורך כל האוניברסיטה. נכון, זו רשת יקרה במיוחד. אבל סגר הקניונים שהקיץ הזה מעביר אותי גורם לתחושת מיאוס כללית והשתוקקות למשהו שונה, שעוד לא ראיתי, מיששתי ומדדתי - לכן מצאתי את עצמי מתעכבת ליד מדפי ה- connection בתשומת לב יתרה. ואז, כמובן, זה קרה:

It's no big news - summer has reached its' nasty peak. Everybody knows heat makes you go irrational, and I guess heat is what made me get off the bus at the Ramat Aviv mall, which entertained me through my university years, on my way home. I wandered staright into French Connection, the only thing this mall holds exclusively. It is a pricey chain, sure, but being confined to cool air-coned malls for the last months made me crave a change, and the range there is slightly different from your usual Zara and such. And then, this happened:

Dress - French Connection

Flip-flops - Salvatos

Earings - Accessorize

קרה לכן פעם שקניתן משהו, דחפתן את הבגדים שהגעתן איתם לשקית ויצאתן מהחנות עם הרכישה החדשה עליכן? ובכן, זה היה המקרה, של התאהבות מיידית וגורפת. לא שאני אוהבת להדגים את המחשוף שלי, אבל זה למטרה טובה - תסתכלו על הדיטיילים הקטנים האלה, על הבד המדהים שאכן שונה מכל הפרחים וההדפסים שבסביבה, ועוד לא הזכרתי את העובדה שהפעמונים הקטנים על השרוכים מצלצלים בעדינות בזמן הליכה. חברה שהייתה לי פעם סיפרה לי שהקשיבה לדיסק מסוים של U2 בכזו אובססיביות, שבסוף ריסקה אותו כי לא יכלה יותר. אני נזהרת מגורל דומה וממתנת את לבישת השמלה הארוכה והנוחה הזו, למרות שהיא - ורק היא - נמצאת עכשיו בראש רשימת הקיץ. זו גם הזדמנות להדגים את האובססיות הנוספות שלי - כפכפי הזהב שהזכרתי כבר, ועגילי נוצות. השמלה, אגב, הייתה ב-50% הנחה, אחרת לא היינו כאן. מדדתי גם מכנסיים סופר-נוחות ומרווחות מאותו הבד הממכר, שהתגלו כמשמינות ונדחו על הסף. לשיקולכן.

Have you ever bought something, shoved the clothes you came in into the bag and walked out of the store in the brand new purchase? This was the case here, an instant crush. It's not my favorite thing, displaying my cleavage here, but it's for a good reason - just look at the detailig, at the crazy fabric, and I haven't mentioned the fact there are tiny bells on the strings that make a pleasant sound during motion. A friend once told me she listened to one U2 CD so extensively, she ended up breaking it, so fed up she was. I fear a similar effect, and monitor the usage of the dress, which is the topping of my summer list. On this occasion, I'd also like to demonstrate my other obsessions - the golden flip-flops and feather earings. The dress, btw, was 50%, otherwise we wouldn't be here. There's only so much can be done for love.

Easy, breezy..... summer girl

2010-07-23T04:49:00.000-07:00

אם צפיתן, כמוני, בכל העונות של America's next top model, עד שהן עברו ל - HOT, אתן בטוח זוכרות שהבנות נדרשו בשלב מסוים להיבחן לקמפיין של המותג Cover Girl עם הסלוגן שמככב בכותרת הפוסט. אני נזכרת בסלוגן, ובחיוך המאולץ של הבנות ההן, הרבה לאחרונה - הקיץ הפך את תל אביב למיקרוגל אכזרי ואני לא יכולה לצאת מהבית בשום דבר צמוד, עבה או טרחני. האילוץ הזה מוביל אותי למקומות משונים, כמו רומן ממושך עם כפכפי Salvatos, הדקיקות יותר מ - Havaianas, חזרה לטי-שרטים שאני בדרך כלל ישנה בהן, ומה לא. אבל לא הכל חייב להיות כל כך רע.

If you've watched, like me, most of America's Next Top Model, you probably remember that the girls had to go through Cover Girl auditions with this tacky line. The slogan comes to mind a lot lately - the summer had turned Tel Aviv into a cruel microwave, and I can't make myself wear anything tight, thick or fussy. This leads me to peculiar places, like falling in love with Salvatos flip-flops (an Israeli invetion, much thinner then Havaianas) and pulling out old T-shirts. But not everything is gloomy.

Dress - Honigman

Shoes - Zara

השמלה הזו, שמצאתי בסייל וקניתי בשאריות של שובר מתנה (ובכך סיימתי, אלא אם כן יהיו הפתעות, את הרומן שלי עם רשת "הוניגמן", שחלופי הפרזנטורית שלה הוציאו ממני את הגזענית הקטנה שתמיד הייתי. גם התצוגה המתישה שהם הרימו לפני כחודשיים לא הועילה ), כל כך מושלמת, שבלי לשים לב ביליתי בה את כל היום - גם בבית, בעת שטיפת הכלים, גם מול הטלוויזיה, הפריט הזה פשוט מסרב להיות נוכח. הבד האוורירי והגזרה הגאונית, שמצליחה להיות גם מחוטבת וגם נוזלית, כמו גם הצבע החיוור משהו, שפסיכולוגית משמש כפקטור מקרר, הופכים את היציאה הזו של הרשת למדי הקיץ המושלמים. התמונה האחרונה, עם מגרשי הטניס ברקע, אומרת הכל - עדיין חם לי ואת הטניס שלי אדחה כנראה לחורף. ובכל זאת, יש קורטוב של נחמה.

This dress, which I found on a sale, makes the perfect summer uniform - the breezy fabric, the genius cut, which manages to be body-fitting and fluid at the same time, and even the psychologically "cooling" hue, all lead to the fact I spent a whole day in it, dishwashing, TV and all without noticing. The last photo, with my droopy posture against the tennis background, says it all - it's still too hot, and I'd be putting my tennis matches off until winter. Still, there is a minimal amount of comfort.

All grown up

2010-07-12T13:57:00.000-07:00

יש פריטים ושילובים שלוקחים אותך צעד אחד קדימה במדד ה"בשלות" , נקרא לו, שאת משדרת. פתאום, ללא וולאנים, פרחים, טי-שרטים ועוד עזרים "צעירים", את נראית "מתוחכמת", ואם את לא נורא מתוחכמת, כמוני, אולי גם לא תביני למה. ובכן, עם שני הפריטים הבאים אפילו לי נפל האסימון.

There are pieces and combinations that take you one step further in the "grown-up" meter. Suddenly, frills and flowers out of the picture, you look sophisticated and cutting edge, and if you're not very sophisticated, like me, sometimes you even wouldn't know why. Well, with these two members of my closet even I got the message.

Skirt - קלודט זורע

Top - Golf

Necklace - TNT

שימו לב - גופיות מנומרות בצבע וורוד הן בגדר גלגל הצלה - זה מה שלמדתי בשבוע האחרון, במהלכו הדבר הנפלא הזה (מאותו סיבוב הקניות הפרוע בגולף!!) משתדך פעם למכנסי ג'ינס קצרים, פעם למכנסיים מחוייטים, ועוד נפלאות. ההדפס אולי נדוש, אבל עובד נהדר. היום, לרגל אירוע חגיגי שקר כלשהו, החלטתי לנסות ולשלב אותו עם עוד מוצר שכולו תחכום, חצאית ה"עור המזויף" עם ה - hem הגזורה שכה אופנתית הקיץ, של קלודט זורע המוכשרת. מכירים? המנומר והמבריק, לכאורה שני סממנים זולים, ועוד עם שרשרת צעצוע שלקח לי המון זמן לעכל ולחבב, יוצרים כאן משהו חדש, מאוד מהנה ושונה - ועל כך מגיעה לי, בסופו של יום קדחתני מאוד, מחמאה. מחמאה מגיעה גם לחברה שלי, קטיה, שמצליחה לפעמים לצלם אותי תמונות שאני חיה איתן בשלום.

Watch this - the pink leopard tank is a life-saver, as I leart during the week, teaming it up with shredded jeans, pants and so on. This time, for a more elegant ocasion, I've decided to give it a go with another embodiment of beauty - a "fake leather" skirt with an unfinished hem, being so fashionable this season. I'ts funy how these leopard and shiny fabric, two very "cheap" components, live up to be something completely different, fresh and interesting - and for this, at the end of a very hectic day, I deserve a compliment.

And the winner is....

2010-07-06T12:21:00.000-07:00

דבר אחד אי אפשר לקחת מתצוגות סוף השנה של "שנקר" - אני תמיד מתרגשת כאשר הבוגרים הטריים מקבלים זרים מההורים והחברים ועומדים, איתם ועם הדוגמניות, מנופפים למצלמות. אבל זה הסוף - ומה עם ההתחלה ועם האמצע? למען האמת, אני לא ממש אוהבת את מסורת הביקורות על תצוגות בוגרים. "מסחרי"? "לביש"? "מועתק"? כל אלה נאמרו ויאמרו לנצח. גם אנחנו, בדיוק כמו הבוגרים, שוחים במאגר מוגבל של השראות, סופרלטיבים ונקודות התייחסות. לכן, מהזווית האישית, אני יכולה רק להציג לכם את הקולקציות שריגשו אותי, ולו בקצה השרוול - כאלה שהורגשו בהן מעוף, הומור, חמידות בלתי מכוונת ומשחקית. הן מעטות - וזה אומר הרבה, ונקווה שבשנה הבאה יהיו יותר קרוסלות, סריגים מוגזמים ונעליים מפונטזות ופחות חליפות אפורות.

"על גופניות" של גלינה גרינבנד - איך אפשר לעמוד בפני סריגים טבעיים ורכים שעברו super-sizing?

"אל תוך היער" של נועה לוצקי - שילוב חלומי של עדינות, גולמיות, פנטזיה ומציאותיות - את הסריג האדום הזה הייתי לוקחת לסיבוב ביער.

"וגאס המטונפת" של אסנת ליפקין - הקולקציה האהובה עלי, ממעיל הג'ינס העגבנייתי, דרך שמלת הקרוסלה העגולה ולסיום - ווסט פלסטיק מטורף שחייבים לראות בלייב. ומה אני לבשתי, אתם שואלים? לא קרוסלה, לא גבס, לא כיסוי ראש על כל נגזרותיו, שמשום מה היה השנה מלך המסלול.

Dress - Golf

Shoes - Emanuel

לא לא. זו פשוט שמלת פסים גאונית שנמצאה, להפתעתי הרבה, ב"גולף" ועברה מטמורפוזה קלה לעיניה המשתאות של המוכרת. אמנם אני לא סטודנטית לעיצוב, אבל אני יודעת לזהות טעות עיצובית כשאני רואה אחת - הפתח הנועז בחזה, חברים, היה בכלל בגב. מי עושה שמלת פסים צמודה מטריקו-לייקרה שמכסה את החזה? ההיפוך, לעומת זאת, הוליד יציאה סקסית ומגניבה, שעושה שימוש יפה בכתפיים הבולטות מהחורף. מקווה שריצדתי בשורה הראשונה, שהייתה צבועה, כרגיל, בשחור.

Stating the obvious

2010-06-29T15:09:00.000-07:00

שימו לב, לבלוג נוספו הפניות לכתבות ומתחמים שהכנתי ל"סגנון", דפדפו מטה בצד ימין. יש מצב שתהנו לקרוא, והמתחמים - מדריכי קניות שכאלה - יכולים להיות גם שימושיים. ועכשיו נעבור לטקסט: לפעמים, כל מה שצריך זה השמלה המושלמת. שמלה שמיד מתאהבים זה, שלא זקוקה לשדרוגים או אקססוריז, שמלה שבמילה אחת פשוטה אומרת את כל מה שאת רוצה להגיד. ובימים אלה אני רוצה להגיד: חם לי. אבל אני עדיין נשית. תנסו לנחש בת כמה אני.

Sometimes, all you need is a perfect dress. A dress you instantly fall in love with, a dress that doesn't need any accessories, a dress that sums up, in one word, everything you want to tell the world. These days I want to say: It's so hot. But I'm still being feminine. Try to guess my age.

Dress - Topshop

קניתי אותה לא מזמן תחת השפעת הנגאובר בקניון רמת אביב. כלומר, ראיתי אותה במבצע, יצאתי החוצה (עצת החיסכון הכי טובה בעיני) והמשכתי הלאה בדרכי, ואז חזרתי ורכשתי אותה ברגשות מעורבים. מאז היא ביקרה במתחם התחנה, בעבודה, ביום הולדת, איפה לא - אני חושבת שהתמכרתי לוולאנים האלה בחזה, בהם אני מתנסה לראשונה. איך לא חשבתי על זה קודם, אני שואלת את עצמי כל הזמן - הם מושלמים לחזה בינוני-גדול, כי הגודל נשאר והכבדות יורדת. גם ההדפס מושלם לחלוטין. כל מילה יוספת מיותרת.

I bought it while hungover, on a random trip to the mall. To be more exact, I saw it, left the store (the best recession advice I can give) and kept about my business, but the got back and purchased it with mixed emotions. Since, it's been everywhere - I think I'm addicted to the wavy detail on the chest. I've neved had anything like it. The print is pretty perfect too, and that's all there's to say this time.

Future perfect

2010-06-24T14:32:00.000-07:00

בתחנת האוטובוס (שלא הגיע) בדרך חזרה הביתה סיכמנו, אני ועדי בוסיבא שכותבת יחד איתי, שלפעמים ישראל היא ממש חו"ל, ולו לכמה דקות. אכן, המעבר ממוזיאון העיצוב בחולון, שם הייתי היום בכנס האופנה "קפל בזמן", למציאות, לוקח זמן. המוזיאון, שחגג היום, בנוסף לכנס, את פתיחת התערוכה Sensewere - הכל לבן, כ"כ לא פרקטי! - פשוט עוצר נשימה. הוא עוצר נשימה, ואני ארשה לעצמי את ההשוואה, כמו בית האופרה באוסטרליה - משהו במבנה שלו מהלך עלייך קסם, מרחף כמו שבניין לא אמור לרחף. פלוס, צבעו אדום-לוהט, שיהיה נורא טרנדי בחורף 2012, כך טענה חזאית הטרנדים המדופלמת לי אדלקורט שהציגה למבקרי הכנס מצגת מרהיבה. גם השמלה ששלפתי מהקולבים ברגע של פאניקה, מסתבר, הקדימה את זמנה - בקיץ 2011 כולנו נלבש בדי משי שהתחפשו לדנים.

Dress - Zara

Scarf - H&M

נו, תמונות מבויימות זה לא מצחיק, אבל נורא רציתי להיראות מלומדת , בכל זאת כנס. גם את הצעיף הוספתי לאפקט "מושקע" יותר - אני מטורפת על הרכישה הזו, שיצאה היום מהארון תחת המוטו "אם אין מזג אוויר אירופאי, נעמיד פנים שיש ונקווה שזה יתקבל כתחכום". אני גם מאוהבת לגמרי בשמלה, שנדלתה בזארה ונרכשה מיד, בגלל הצבע, הנוחות ואפקט הדנים. הצעיף ואורך השרוולים התבררו כהימור נכון, כי האולם במדיטק חולון היה, מן הסתם, קפוא. רוב משתתפי הכנס, אגב, באו במונוכרום. גם הוא הינו, ויהיה שוב, טרנדי, מכיוון שלמיים ולציפורים (המוטיבים המרכזיים לקיץ ולחורף הבאים) פנים רבות - פעם הם כחולים ונשפכים, פעם אפורים וקפואים. מה אני אגיד לכם? אם למדתי דבר אחד חשוב מההרצאה של גדולת חזאיות הטרנדים העולמית, הרי הוא - הכל עניין של פרזנטציה. טרנדים הם עולם תוכן חמקמק ורנדומלי, כולנו הגענו מהטבע וחוזרים אליו בהדרגה, הכל קשור להכל. מה שכן, כשהכל מופיע על גבי מצגת עם אימג'ים מעלפים ומוזיקה חדשנית ברקע, מתחשק לומר "I believe!" ולתכנן את מסעות הקניות שנתיים קדימה. או לעמוד עם מחברת בפוזה אינטליגנטית. גם התמונה האמצעית היא עניין של אמונה - חצי - חו"ל, חצי חולון. תלוי במה בוחרים להתמקד.

Amusement dress

2010-06-18T12:14:00.000-07:00

מה לובשים ללונה-פארק, כאשר צריך ללוות קרובי משפחה קטנטנים ולהעמיד פנים שאני לא נהנית בטירוף מהמתקנים ומהאווירה הזולה והילדותית? לונה-פארק (במקרה זה, ה"סופרלנד"העל-זמני בראשון לציון) הוא אחר המקומות הטובים עלי אדמות, בין אם מדובר בגלגל ענק נודד כמו בסדרה המעולה "קרניבל" או בגרוטאה שמשמיעה שירים מזרחיים כמו ה"סופרלנד". ביקור בלונה-פארק מצריך, בעיני, משהו ילדותי וצבעוני, הנה כך.

What do you wear to an amusement park, when you have to accompany little cousing and pretend you don't crazy-enjoy all the rides and the cheesy atmosphere? The amusement park, be it a traveling tent and giant wheel like in the classic HBO program "Carnival" or an old piece of nostalgia like the Superland, is one of the best places on earth, and a visit there call, in my opinion, for something colorful and childish.

Dress - Zara

Shoes - Birckenstocks

Bag - Monkee

נכון שאני תמיד אומרת את זה, אבל זו באמת אחת השמלות האהובות שלי - כ"כ קלילה, נעימה על הגוף ובוהקת. במשחבה מאומצת, זו השמלה היחידה שיש לי שעונה אולי על ההגדרה "כתומה". השרוולים העומדים שלה תמיד עושים לי הרגשה טובה ואופטימית, כאילו שהם אומרים: "אנחנו? אנחנו לא קשורים לכלום, אצלנו הכל נהדר". התיק הוא גרסה נוספת של השק הגדול והשחור וגם בו יש משהו מצחיק - הוא נראה כמו מצנח ואפשר להחביא בתוכו בקלות את הבן דוד הקטן שלי. לגבי הבירקנשטוקים, גיליתי בשבועיים האחרונים שכאשר ילדים נמצאים בשטח, שיקולי הנעליים משתנים במהירות בזק - כמה שיותר נוח, יותר מרופט ויותר וורוד, יותר טוב!!!

I say it all the time, I know, but this IS one of my favorite dresses - very light, comfortable and out there. The stiff shoulder-sleaves always make me feel good, as if they're saying "Us? We got nothing to do with anything! Everything is great!" . The bag is also very amusing - it looks like a parachute and I could easily hide my little cousin in it. As for the shoes, let me tell you, all bets are off when children are around - the older, the comfier, the pinker - the better!

Attending

2010-06-10T12:07:00.000-07:00

טוב, החגיגות הסתיימו והגיע הזמן לחזור לשגרת הבלוג. השגרה... יש מי שהולך למשרד בבוקר, את שגרת יומי כעיתונאית, וקצת מצחיק לכתוב את זה, מרכיבים "אירועים". לא כל יום, אבל בתדירות מעוררת השתאות, אנחנו מוזמנים להשקות, "פרזנטציות", ופעם בכמה זמן גם תצוגות. המתכונת פשוטה - יח"צניות מטופחות וחייכניות, נשנושים, תוכן כלשהו, שקית קטנה עם סובניר - והנה הגיע הזמן ללכת הביתה בתחושת סיפוק מאלחשת. לא, לא באמת - האירועים האלה טובים גם למינגלינג עם הקולגות, שעושה תחושת מסגרת בסיסית (חשוב מאוד כשעובדים רוב הזמן מהבית), להתעדכנות בטרנדים ובכוחות הפועלים בשוק, ואיך לא, לתרגול מיומנויות לבוש! ובכן, נחמד לחזור לשגרה מרוצים, כי הייתי ביום באירוע מוצלח במיוחד. וגם כי אתמול נכנסתי ל - H&M, עם זיכוי מסכן ממזמן, ורכשתי שני פריטים היסטריים שהולכים ממש טוב ביחד. לא שרכישה ב - H&M היא חוויה כ"כ מדהימה בימים אלה - תמיד יש תחושה שריק שם, שפריטים חסרים, שמשהו בדיוק נגמר ומשהו עוד לא התחיל, אבל דווקא בתוך הריקנות הזו אפשר למצוא, כאילו "בלית ברירה", מציאות. את שני הפריטים האלה הוצאתי להופעת בכורה בחגיגות ה-20 שנה למעצבת רינה צין, בלוקיישן מדהים היפו.

The celebrations are over, and it's time to get back to the everyday. My everyday... while people go to the office, I go, funny as it may be, to "events". Not every day, but very often, we journalists go to presentations, launches and fashion shows. The drill is this - a nice looking RP girl, lots on nibbles, some kind of content, a gift bag - and you're released, feeling fulfilled. Honestly, these events are good for catching up with fellow journalists, keeping track of what's going on, and - very important - practicing you clothing skills! Well, today I'm very content, thanks to a very thought-through event I've been, and the outfit, which was whipped together yesterday on a very random trip to H&M.

Scirt and top - H&M

Shoes - אמנועל

נו, זה לא מדהים? הייתה פסנתרנית, ונרות, ואוכל כמו בחתונה איכותית במיוחד - הייתה תחושה שהמשרד, "רוני ארנון", למען הקרדיט, השקיע מחשבה וטעם טוב, פקטורים לא טריוויאליים בכלל בתחום היח"צ, בתוספת תחושה נוספת (גם היא לא זניחה) שהלקוחה, המעצבת הוותיקה, באמת אהובה ב"אכסנייה" שבחרה לעצמה וחשובה לעובדים שמטפלים בה. כיף לעבוד עם אנשים כאלה, וכיף ללבוש חולצות עם פלמינגו מת סביב הכתפיים! חולצות עם חוש הומור הן מצרך לא פחות נדיר מיצירתיות בתחום הקייטרינג, וחצאיות שמצליחות להיות כעורות ומרהיבות בו זמנית - עוד יותר. כאשר שלושתם מופיעים באותו היום, אפשר לקבוע שמדובר ביום מוצלח.

Isn't it lovely? There was a pianist, candles, beautiful and tasty food, as if it was a wedding reception, and the amount of creativity and good taste that was put into the organizations was evident. Such attitude in the PR field of lifestyle journalism is not an everyday fixture, the same as humorous dead-flamingo tops and ugly-yet-gorgeous scirts. When all three appearat once, the day can be trustfully declared as great.

Playing it up - final story

2010-06-04T14:21:00.000-07:00

כהרגלי, השבוע החגיגי מזמן הסתיים והעדכונים איחרו להגיע. ועם זאת, הנה החלק האחרון בהפקה הקטנה שלי, שמכילה שניים מהפריטים האהובים עלי בכל הזמנים - ז'קט הוורדים וטוניקת הכוכבים. את הטוניקה קניתי בסייל לפני כמה שנים כמו שהיא, אבל הג'קט נמצא, גדול ומוזר, בחנות יד שנייה הכי לא צפויה ובכלל לא שיקית, שבינתיים הספיקה להיסגר. יחד עם התופרת המיומנת אלינה שינינו לו את הצורה, הוספנו וורדים לצווארון, קיצרנו את השרוולים והפכנו אותו למה שהוא כיום.

As always, the birthday week is fine behind us, and my updates are sort of late. Nevertheless, here's the final part of my small production, where two of my most favorite pieces are met: the roses jacket and the stars top.

Top - Daliti

Jacket - vintage

Rings - Eva Teffner, mexican

Bracelet - wedding accessory

Shoes - vintage fom Stockholm

האווירה של התמונות האלה, קצת ילדותית וחלומית, מחזירה אותי לעבר, אז כילדה קטנה גם אהבתי תחרה ודברים מתנופפים. הצילומים האלה התרחשו כל כך מזמן, אני מרגישה, והיום כל המציאות היא ים, שמלות טריקו, חול וענבים. להתראות בפוסט הבא!

The atmosphere of these photos, a bit childish and dreamy, reminds me of the past, when I used to like lace and floaty things too, as a little girl. It seems, to continue this thought, that the photoshoot happened such a long time ago. These days the reality is all about the beach, easy going dresses, sand and grapes. See you next post.

Playing it up - part 2

2010-05-24T06:57:00.000-07:00

השבוע החגיגי נמשך ואני מציעה לתשומת ליבכם את החלק השני בהפקה הקטנה בשולי המציאות. העובדה שהצלחתן לחוש כאן את רומי ואת קליפורניה שימחה אותי מאוד, לכן אפשרתי לעצמי לאתגר עם עולם התוכן הבא: התמונות הקרובות מזכירות לי, אישית, וכמובן לגמרי בדיעבד, את הסצנה מהסרט Broken Flowers, בה הגיבור מגיע לבקר את האישה האחרונה, הלא היא טילדה סווינטון בפאה כהה, שגרה בחורבה כלשהי באמצע שום מקום. הייתי מתחלפת עם האישה הזו לחצי יום, אני חושבת.

The festive week continues, and I present you the second part of my project. Gald you've been able to catch a Californian glimpse in the previous photos, I've decided to channelnge you with further hindsight inspiration: the scene from "Broken flowers" when the main character comes to visit his last ex-wife, who turns to be Tilda Swinton in a wig, living in a shed in the middle of nowhere. I would love to switch places with that woman for a day or two.

Jacket - H&M limited edition

Tights - Miley Cyrus for Wallmart

Tank top - Primark

Shoes - Cala

טקסטורות שונות של שחור, זה מה שאני ניסיתי לעשות כאן. איכשהו, שוב מעצמם, הניטים נפגשו עם התחרה, ויצרו איזה משהו טיפה זנותי ומוגזם, בדיוק כמו שאני אוהבת. אם הייתי יכולה, הייתי מסתובבת עם הטיץ המבריק הזה כל החיים, עם חולצת בטן. מילה על הנעליים - הן כבר הספיקו להיות מתועדות כאן, אבל לא מזמן פתאום קיבלתי הארה מהירה והחלטתי להפוך אותן, ברוח הטרנד העונתי, לכפכפים כעורות במיוחד. פשוט הוצאתי את החוט שמתלופף סביב הקרסול, והופ! נעל זולה למהדרין.

Different textures of black, this is what I tried to evoke here. Somehow, again, the studs and the lace and the tights and created something cheap and tarty, just like I like it. If I could, I would have walked around in these shiny tights forever, with my belly-button showing. A word about the shoes - you've seen them here before, but one day not so while ago I've decided to turn them into wedges! Just pulled out the string that goes around the anckle and here you go - super-special cheap wedge.

Playing it up

2010-05-20T14:04:00.000-07:00

אני מאוד מתרגשת. בעוד כמה ימים הבלוג יחגוג יום הולדת שנה ולכבוד העניין (שמחדיר בי חגיגיות בלי שבכלל התכוונתי) החלטתי לחרוג ממנהגי ולעשות, כמובטח, משהו קצת שונה. ובכן, חברים, למרות שמה שתראו אולי לא מרגיש כך - מדובר בהפקת אופנה חובבת בשלושה חלקים, אותם אפרסם כאן בשלבים במהלך השבוע הקרוב. מי שקורא את הבלוג שלי (מי אתם, מבקרים שלא כותבים תגובות...?) בטח יודע, או מרגיש, שמה שאני מצלמת זה מה שיש - כך נגררתי לתצוגת אופנה, כך דיוושתי על האופניים לעבודה ואיזנתי עליהם את המצלמה, כך הסתובבתי ביום שישי. הפעם אספתי את עצמי, כמה בגדים שתוכננו מראש וכמה זוגות נעליים והרחקתי ללוקיישן סודי אי שם בשרון, כדי להעמיד תמונות מעניינות על טהרת השחור-לבן.

אני ואיילון פרבר, הבחור הסופר-מוכשר שעומד מאחורי הצילומים, למדנו יחד צילום מתחילים ב"צילום בע"מ". הוא המשיך עם התשוקה הזו הלאה, אני הבנתי שטכנולוגיות מפחידות אותי ודבקתי במצלמה דיגיטלית פשוטה. כשהחלטנו לעשות משהו יחד, לא היה לי מושג מה לעשות, אבל עם הזמן התגבש משהו שכרגיל קשה להגדירו. הרקע הנטוש שעשה לי תחושה של אמריקאנה, החופש שבללבוש משהו הרבה יותר מדי קצר, נגיעות הטעם הרע והשמש : זהו חלק ראשון. יכול להיות, בדיעבד, שהוא מוקדש לבלוגרית האהובה עלי, רומי נילי, שתמיד נועלת נעלי עקב בלתי אפשריות.

I’m very exited. My blog is nearing 1 year anniversary, and for this occasion I planned, as promised, something a bit different. This, my friends, although it might not feel like it, is a three-parts mini-production I’m gonna put out here gradually during the upcoming week. If you read my blog (who are you, those who never comment…?) you probably know, or feel, that what I photograph is what it is – this is how I went to a fashion show, this is how - I biked to work, and so on. But this time, I packed some clothes, myself and some shoes and went to a secret location – so some interesting black-and-white photos can me specially made.
Me and Eilon Farber, the super-talented guy behind the camera, went to a photography class together. He took his passion on, I found out technologies intimidate me and stuck to digital camera. When we decided to do something together, I had no idea at first, but then, something hard to define started coming together. The location, channeling a strong Americana vibe, the liberating feeling of wearing something way too short, the bad-tasted notes, the sun – this is part one. I think, subconsciously, it’s dedicated to my favorite blogger Rumi Neeli, she who always wears irresponsible shoes.

Shirt - random

Shoes - Nine West

את הספק חולצה ספק שמלה הזו מצאתי את החולצה הזו בתחנה המרכזית החדשה, כשסיירתי שם למטרת כתיבת מתחם חדש. היא הקסימה אותי מייד, ושילוב הניטים והחוטים הוא גאונות צרופה. לא אתפלא אם אי שם בבת ים וחולון (ותל אביב!! סליחה!) מסתובבות בנות מרוצות בזו החולצה ממש, אבל ניתיים לא נתקלתי. את הנעליים קניתי במבצע - הרצינות שלהם מקבלת הנחת שובבות בדמות החורים הקטנים וה - tassels שמקשקשים בזמן ההליכה. יחד הם היו שילוב מתבקש.

I found this dress, or a shirt, at the central bus station - the combo of the frazzles and the silvery studs charmed me immidiately, and the shoes - serious and official but somehow naughty, thanks to the tassels and the little holes, were bought on a sale. Together they were a perfect match.

On the market

2010-05-10T07:29:00.000-07:00

לא כתבתי הרבה זמן, והסיבות לכך מרובות ומסועבות. בינתיים הגיע מאי, ואיתו "בתים מבפנים", ואיתם האופציה, או יותר נכון הצורך, לעמוד בתור באמצע שוק הכרמל ולחכות להיכנס לבית אותנטי. אם כבר לעמוד, אז למה לא לנצל את הזמן לצילומים? אם להיות כנה, בזמן האחרון אני חווה מין חוסר חשק כללי - תופעה מוכרת בקרב בלוגריות וסתם אנשים אמיתיים - שגורר עימו חוסר חשק להתלבש, לחשוב ו"לייצג" את עצמי. וכשלא בא לי לייצג, כמו שכבר כתבתי כאן פעם, אני הולכת על סקיני. ועל שחור. אבל בגלל ש"בתים מבפנים" זה אחר האירועים האהובים עלי בשנה (במיוחד לאור העובדה שכל שנה אני שוכחת שהוא מתקיים והחוברות והפרסומים המדוייקים וטובי הטעם שמבשרים עליו הם בגדר הפתעה מוחלטת), החלטתי לא לבאס ולהוסיף את השרשרת. ה-שרשרת.

I haven't written in a while, and the reasons are plenty and varied. Meanwhile, May came along, and with it - a yearly weekend of "open houses", and with it - the opportunity, or the neccecity, to wait in a long line in the middle of the market, and if I'm already waiting, why not taking a photo? The truth is, lately I'm going through a phace of low energies and low will - hence, no will to think, get dressed and "represent". And when I don't feel like representing, I go for skinnies. And black. This time, since it's one of my favorite weekends ever, I decided no to be a bore and put on THE necklace.

כן, התעלמו מהפנים העייפות שלי והתמקדו נא בשרשרת. ובחולצה הגאונית שקניתי בשוודיה, ברשת בת של H&M, שאני אוהבת למרות שפרנזים זה מאוס. איזה טירוף. ואם כבר להתמקד, אז גם בסקיני ג'ינס החדשים שלי, הכי צמודים בעולם - במהלך פשוט וישיר, החלטתי לרכוש עוד זוגות סקיני, הגזרה האהובה עלי והמתאימה לי ביותר, לדעתי הצנועה. ורק להראות את הפלא הפלסטיקי מקרוב (תמיד שואלים אותי מאיפה זה, ואישה אחת בתור לאחד הבתים הפתוחים אף העיזה לשאר שמדובר במשהו שהכנתי לבד!!), ולהדגים את האהבה האינסופית שלי אליה, מצורפת תמונה מ"בתים מבפנים" בשנה שעברה, אז היה מספיק קר כדי ללבוש סריג במאי. אוי.

Jeans - Tag Woman

Shirt - Monkee

Plastic - ליאת גינזבורג

ועוד מילה קטנה לפני סיום - אמנם אני בכפכפים, בשוק, ועייפה, אבל מבטיחה לפצות, כי בקרוב! הו, בקרוב יחול יום הולדת שנה לבלוג, ולקראת התאריך הזה מיועדת חגיגה דו-שלבית ומרובת הפתעות. יהיה שווה. מבטיחה לא להצטלם עם בלונים.

Another couple of words before we part - true, here I am tired, in flip-flops and in the middle of the market, but I promise to step it up - soon my blog will celebrate a year, and due to this happy day I plan a two - stepped celebration with many surprises and fun. I promise not to take pictures with baloons.

Overseas

2010-04-20T04:35:00.000-07:00

באופן ספונטני לחלוטין יצאתי בסופ"ש הזה להפלגה. מטעם העבודה. היעדים - טורקיה וקפריסין (לחצי שעה בערך), הכלי - מג'יק 1, המטרה העיקרית - טורניר פוקר שופע ייצרים ומאוכלס בעשרות גברים, אותו אני אמורה לסקר. היות ואף פעם לא הייתי בהפלגה על ספינה אמיתית, עם סיפונים, קומות והכל, האינסטינקט הראשוני היה להגשים את כל החלומות הימיים מהפקות האופנה והפרויקטים "מה תארזי להפלגה המושלמת" שנצברו במהלך השנים האחרונות מהמגאזינים שמתחת למיטה: חולצות פסים, שורטים לבנים עם כפתורים מוזהבים, סריגים עבים ועוד. אחרי ההתלהבות הרגעית, הבנתי שרוב פריטי החובה האלגנטיים האלה בכלל לא נמצאים ברשותי. לכן, מה גם שנזכרתי שמדובר בהפלגה על טהרת הטסטוסטרון, החלטתי ללכת על כיוון אחר - טראש טרופי, נקרא לו.

Absolutely spontaneously, I was shipped, for work, to a 3 day cruise. Destinations – Turkey and Cyprus (for merely half an hour each), the goal – an intense, men-loaded poker tournament I have to cover for a men’s magazine. When first hearing about this, never been on a cruise before, my instincts was to play-up all those “what do you pack for a perfect cruise” scenarios I’ve collected in my head during the last years of magazine gazing. Striped shirts, shorts with golden buttons, etc. – but then, I don’t really own these things. So, taking in perspective it is, after all, a testosterone driven cruise, the chosen style was trashy – tropical.

Skirt - Twentyforseven

Tank - Miley Cyrus for Wallmart

Hoodie - דליתי

Shorts - H&M

Black tank - Glassons

Cardigan - Mango

Sunglasses - אירוקה

יום לפני הנסיעה הלכתי לעשות קצת שופינג. אולי בגלל שעבר זמן, אולי כי הקיץ מתקרב, לשופינג הזה היה טעם של פעם, שהזכיר לי את מסעות הקניות בתיכון או בצבא, כאשר המפגש אם הקולקציות החדשות היה חוויה מרגשת. ומצאתי פריטים נהדרים - מיד כשראיתי את החצאית עם הדפס הטווס הבנתי שבתת-מודע אני רודפת אחרי ההדפס הזה כבר שנים וכי הוא החולייה החסרה בקולקציית המנומרים הענפה שלי. הקרדיגן - מעוטר בשרשראות זהב קטנות - עלה לא מעט אבל שוב, מדובר בפריט עונת מעבר קלאסי, שמשלב רצינות חורפית עם אתניות קיצית. שאר הדברים - הגופיה הצהובה הבוהקת, הגופייה עם הרקמה בגב (שנקנתה בניו זילנד הרבה לפני שחברותיה הציפו את התחנה המרכזית החדשה) ומכנסי הג'ינס הקצרים שנקנו במידה 42 ולכן מעניקים אשליה של רזון היפי - לא חדשים, אבל חופשתיים לא פחות. ולסיום, משקפי השמש ה"קליפורניות" שמצאתי ב"אירוקה" - צעירות, קוליות, מוזהבות. ולסיום סיום - נדירים הם הרגעים בהם אני נתקפת השראה מיידית, בלתי מרוסנת, למראה רקע מסוים - המפגש עם המכולה באתר הבאנגי הנטוש בניסי - ביץ' באיה נאפה היה אחד כזה. באיחור קל, עצמאות וחופש (מילים נרדפות?) חגיגיים שיהיו לנו.

A day before the thing happened, I went shopping. Was it the fact I haven’t gone shopping in a while, or maybe the summer rolling up, but this particular shopping trip felt like in high school – exciting and fresh. And I found great stuff - as soon as I saw the peacock skirt I knew that subconsciously I was looking for a pint like this forever, to complete my extensive leopard – print crew. The cardigan, lined with golden mesh, wasn’t cheap, but it embodies the perfect spring piece, combining winter seriousness with summer ethnic motives. And the “Californian” sunglasses I found – golden, youthful, cool. Last – rare and cherished are the moments I feel violently, urgently inspired by a background – a meeting with an abandoned bungee site container on Nissi beach in Aiya Napa was one of them.

Shipping away

2010-04-11T01:31:00.000-07:00

מצחיק איך לפעמים הלבוש שלנו מושפע מהלוקיישן אליו אנחנו מתכוננים לצאת - במיוחד אם הלוקיישן הזה, כמו בחג האחרון, מרוחק ואנונימי. כלומר, אף אחד לא ממש מכיר אותי בחיפה והסיכוי שאפגוש בין מבקרי הביאנלה הים תיכונית חברים (חוץ משירה הנדרת שהצטרפה אלי) לא היה גבוה. מה שאומר שבבוקר של הנסיעה, כשמזג האוויר תעתע והשיקול המרכזי היה "משהו שיהיה נוח לנהוג בו כמה שעות", לא חשבתי פעמיים לפני שלבשתי את המציאה האחרונה שמצאתי (!) על המדרכה (!!) ברחוב בלפור במהלך החג.

It's funny how the location we're going to affects out choice of clothes, especially, like in my case this holliday season, the location is far away in "no one knows me there" land. I mean, nobody does know me in Haifa, where I went for the Mideterenian Bienale, and that meant I can rid of the shame and wear my latest find I picked up from the street the other day.

Dress - Marks and Spencer from the street

Belt - Primark

Vest - Sonya Rikel for H&M

Shoes - from Thailand

כן, השם של הבלוג לא הומצא לחינם. המציאה המדוברת היא חולצה ענקית, ממותגת וסופר-נעימה למגע שמתהדרת בפרינט משבצות נצחי ומידה שמאפשרת להפוך אותה לשמלה. ברוח השילובים הבלתי אפשריים של התקופה האחרונה, הנעליים שנבחרו (ללא עקבים, נוחות כמו נעלי בית) מאופיינות בנקודות. למקרה של קור, מה שהתגלה כריאלי מאוד באזור הנמל, הצטרפה אל הטיול אפודה מהקולקציה של סונייה רייקל ל - H&M. למה אף אחד לא עושה אפודות כאלה? זה גאוני. הביאנלה עצמה הייתה משמימה, אבל המכולות, בהן התחבאו המיצגים, היוו רקע נהדר לצילום. עכשיו רק נשאר להקטין את החולצה ולתת לה צ'אנס גם בתל אביב.

Yes, the name of the blog justifies itself every once in a while, and this time luck showed itself in the face of a super-comfy branded cotton oversized shirt with an eternal print and a dress - like potential. In the spirit of impossible combinations of the last time, the shoes have spots on. In the case of cold weather, which proved to be very present in the port where the exhibition took place, a vest was added, from Sonya Rikel for H&M. This thing is amazing, and so usefull, too. The Bienale itself proved to be a bore, but the shipping containers that contained the exhibits made a great background for photo. Now I must minimize the shirt and give it a chance in Tel Aviv as well.

Kids

2010-04-08T09:06:00.000-07:00

פעם בכמה זמן מתפרסם כאן פוסט יוצא דופן, כזה שלא עוסק ישירות בנושא המרכזי, כלומר בי. הפעם החלטתי לנצל את הבמה כדי לשתף אתכם בהפקה שסגננתי והפקתי עבור "טיים-אאוט ילדים" שהתפרסמה בחג. ההפקה הזו מסכמת בערך את כל מה שאני אוהבת ביצירה - הומור, קונספט, צבעוניות ופאן. הרעיון היה להציג ילדים "מגניבים" ועצמאים שזנחו את אבא ואמא בבית ויצאו להם לסיבוב גלריות, בתי קפה וחנויות. עבדתי על העסק במשך כמה ימים תוך כדי שאני מתעלפת מהפריטים הקטנטנים של H&M, Gap ו"באבט" בכיכר המדינה ועוד רבים וטובים ומקנאה בסתר באנשים שמלכאתם היא להמציא אותם. עם כל הצניעות שבדבר, נפעמתי מהתוצאה, ולא מעט בזכות הצלם איליה מלניקוב ומעצב השיער המקסים רפאל קינן. ברוח הדברים, אני רוצה שתסתכלו טוב טוב על הפרצופים החמודים האלה - בדיוק כאלה הבעות פנים ומבטים אני הכי מעריכה אצל האנשים הקרובים אלי.

This is a little deviation from my usual blogging, and a chance to give you a glance at an editorial I've styled and produced recently for Time-Out Kids, which published over the holidays. This production pretty much summes up everything I like about creating - humor, concept, color and buckets of fun. The idea basically was this: to present super-cool independent children who left their parents at home on vacation and went wondering about in galleries, cafes and shops. I worked on it for about a week, occasionally fainting with joy over the tiny H&M, GAP and such outfits and being jelous of the nice people who's job is to create them. Being modest and all, I still love the outcome - just take a look at those cute faces. These are exactly the looks and glances I appreciate the most in the closest people around me.

Spring has come

2010-04-02T09:46:00.000-07:00

חזרתי לישראל וגיליתי שהאביב (כלומר הקיץ המוקדם) כבר ממש כאן, למרות דיווחים בערב פסח שמזג האוויר "אביבי ונעים". הא! ממש! אבל אין בכוונתי להפוך את זה לנושא המרכזי, שכן אז זה לא ייגמר עד אמצע אוקטובר. עדיף להתמסר, ואם כבר לתהמסר, אז ברור שלטרנד הפרחוני. מי ילבש פרחים אם לא אני, מי? קניתי את הספק ג'קט ספק עליונית ב - H&M בפראג ולא יכולתי לחכות אפילו יום כדי להוציא אותו אל השדרה. ברגע של היסח דעת מבורך, שנובע מהבלבול הכללי בו אני נמצאת בזכות ובעקבות ההעדרות, החלטתי לנסות ולראות מה יהיה אם אל הפרחים יצטרפו משבצות, עוד טרנד אביבי חמוד. והנה התוצאה.

I'm back home and well, the spring (or shall I call it summer-take one?) is in full swing. I'm not going to make in an issue this time, otherwise a pattern would develop till' mid-October, it's better to compromise and conform. Talking about conforming, of course I did to the floral trend - if not me, who then, I ask. I bought this little thing in Prague and couldn't wait even a day to put it on. In a moment of distraction, coming from the distress from my return and all, I thought - what would happen if the flowers were to meet another spring staple, checks? And here's the result:

Jacket - H&M

Tank top - Miley Syrus for Wallmart

Skirt - Mamz

Bag - Zara

את החצאית הזו קניתי ב-30 שקלים ב - Mamz ממש מזמן, הרבה לפני שהרשת עברה מיתוג מחודש, אי שם בקומה העליונה בסנטר. אני חושבת שהיא פשוט מעולה, והעובדה שקריסטופר קיין עשה קולקצייה שלמה סביב משבצות והעלה את המניות שלהן לא יכולה להזיק. בפרץ של אביביות, הוצאתי לטיול גם את טיק הטורקיז הוותיק (נינה אומרת שהוא שוב אופנתי!) ואז השעון שנתנו לי באיזו השקה. אני לא מצליחה לכוון אותו אבל הוא נראה צבעוני. כמה בלונדיני מצידי. ביציאה מהבית, חשבתי שזה מה שנקרא "ללבוש את הבגדים שלך" - ישנם פריטים מגניבים שתמיד עובדים טוב ביחד, אבל לתת לחצאית ישנה קיק חדש עם פריט בלתי צפוי זה תמיד מרגש. ואפילו מצאתי בעיר הבטון הקטנה שלנו סוג של אינטרפרטציה לפרחים... פסח מלבב לכולנו.

I bought this scirt a million years ago, and I think it's awsome. The fact Christopher Kane based a whole collection on checkers doesn't hurt either. In springy moods, I've teamed this craziness up with the turquise bag and the yellow watch I was given at a presentation. I can't set it, but it's so colorful. Very blond of me. Walking out of the house, I thought this wat "wearing your clothes" really means - giving an old item a punch with a new twist. I even found, in the spirit of thing, some flowery themes in our little stone town of Tel Aviv. Happy Passover and spring!

Walking the pavements

2010-03-24T14:10:00.000-07:00

אני נרגשת - זו הפעם הראשונה שאני מרימה פוסט מחו"ל. נראה שלפטופ זמין ומוכר והרבה זמן פנוי בערב הם המפתח לעניין. ויש לי זמן פנוי בערב כי אני בפראג - עיר ציורית אך מאוד לא מעניינת, סה"כ. עיר אמצע הדרך נחמדה וכמעט - אירופאית, עם אנשים צנועים שלובשים מה שנראה כ"גולברי" ו"המשביר החדש לצרכן", חנויות בגדים עם סריגים בצבע בז', פה ושם איזה H&M, מה אתם יודעים. אם נעזוב את כל זה בצד, מהאריזה שלי אני מרוצה - בתמונות למטה אני מדגמנת את הגרדרובה בעוד סמטה חביבה, ביום של טיול.

I'm exited - first time ever I'm posting a post live from one of my trips - I guess some free time and a user-friendly laptop are key ingredients in this business. Where am I? In Prague. Prague is very Picturesque, but I guess there's a reason I've Flown away to all those remote places and never came here - it's very "middle of the road", undefined and Mellow. The people look Modest, nobody has a particular style - look like teenagers everywhere, adults look like in a mail-order catalog. Oh well. Either way, I did not know what to expect, hence, I Excelled in packing, this time around. Here I am showing off my wardrobe in yet another stone-Paved alley.

Dress - Zara

Shoes - Antilope

Jacket - Castro

Scarf - vintage

Earings - Eva Teffner

השמלה שמככבת כאן היא חלון הנסיעות האמיתי - קלילה, לא חמה מדי, אתנית במידה. אני תמיד לוקחת אותה איתי ותמיד שמחה לשלוף אותה מהמזוודה. עוד פריט חשוב ומפתיע - מגפי העקב. חיפשתי שנים אחר מגפיים כאלה שמזכירו את הניינטיז, מעט גסות ומגניבות, ולהפתעתי המוחלטת מצאתי את מבוקשי ברשת החנות "אנטילופ", שספק אם הייתי נכנסת אליה אם לא היו שולחים לי תלוש במתנה. הנעליים האלה מושלמות, מה גם שהלכתי בהן כל היום ולא הרגשתי כלום, אז טוב שלקחתי אותן למרות העקבים הכביעול מסוכנים. עוד החלטה חכמה - לבנות על ג'קט העור האהוב עלי כאופציה מרכזית לשכבה עליונה. הוא נראה כל כך יפה עם הצעיף האירופאי המפורסם. ולבסוף - יום לפני הטיסה החלטתי לפנק את עצמי במתנת פסח ורכשתי סוף סוף את עגילי הנמר. היה שווה לחכות - המוכר חשב שהשתגעתי מרוב שחייכתי בעת התשלום. ושווה לעשות החלטות נועזות, גם אם מקומן במזוודה. הנה לך, פראג!

The dress is a traveler's dream - not too heavy, not too hot, comfy and reasonably ethnic. Another important thing are the shoes - I've been looking for these Nighties rough-yet-cool kind of boots forever, and finally found them in a comfort chain, Aiming at older ladies. They are a dream to walk in, too, and I'm glad I dared to pack them. Another smart decision was to go for my favorite leather jacket as the main "layer". And of course - the european Scarf, grandma's heritage. And last but not least - I Desided to get myself a Passover present and finally purchased the coveted tiger earings, and trust me, sometimes it's good to wait. The guy in the store probably thought I'm crazy, I Smiled so much while paying. And it's good to make daring decisions too, even if they belong in the suitcase. There, Prague!

Blending in

2010-03-20T06:16:00.000-07:00

מזמן רציתי ג'ינס בהיר. למעשה, את כל קיץ 2009 העברתי במחשבות על ג'ינס בהיר ואפילו לבן, ולבסוף נותרתי בידיים ריקות. אולי כי היה נדמה לי שהוא נחלתן של בנות העשרה וברביות "מאליבו", אולי כי זה לא פרקטי, אלוהים יודע מה. אבל העונה, בלי התחבטויות מיותרות, החלטתי ללכת על זה.

I've always wanted white-ish jeans. When I think of it, I spent all of summer 2009 contemplating about them, and when summer was over I was left empty-handed. Maybe because I came to think pale jeans are for teenagers and Malibu barbies, maybe it's one of those things you're always afraid to ruin and trash, God knows. But this season I decided to go for it.

Jeans - Sacks

Shirt - Kookai

Jacket - Hagit Tasa

Shoes - Dality

הג'ינס הבהיר המושלם נמצא ברשת "סאקס" שעושה לאחרונה קולקציות ממש מעולות. מלבדם, מככבים בפוסט הזה כמה מהפריטים הכי אהובים עלי ever - נעלי ה"אהבו אותנו או שנאו אותנו" בצהוב זועק והגופיה הצבעונית שיכולה לשמש גם כחצאית (בקרוב פוסט הדגמה). זוהי עוד ווריאציה על מה שמתחיל להתגבש כלוק "פרזנטציות הבוקר" שלי - סקיני, חולצה, ג'קטון, פרצוף עייף. fashion editor's notes, שצילם אותי בבוקר הקריר ההוא במלון מנדרין במיני-תצוגה של ניין ווסט, חשב שיש משהו "מאוד מארק ג'ייקובס" (ע"ע קמפיינים אלימים בניצוחו של יורגן טלר) בעייפות הכרונית שלי בשילוב עם הקומפוזיציה עם העציץ. אני משאירה את השאלה הזו פתוחה לדיון.

The perfect pair of whashed out jeans been found in this really good chain store. On top of them, this post hosts some of my most favorite items - "love me or hate me" bright yellow shoes and the flowery top wish also can funtion as a scirt (soon to be demonstrated). Together they assemble what starts to look like my "morning job" get -up: skinnies, jacket, tired face. A fellow journalist who took these photos at a Nine-West presentation, thought there's "something very Marc Jacobs" (meaning the campaigns) in my grumpines put together with the huge vase. You'll be the judge.

Shocking Pink

2010-03-09T08:15:00.000-08:00

איזה שוק, שוב חמסין בתחילת מרץ, והיום הייתי חייבת לצאת מהבית והחלטתי סופית: if you can't beat them, join them. הנחמה היחידה הייתה שהחוץ היה אפור אפור ולפחות על פניו הזכיר את החורף שכנראה לעולם לא ישוב. בעל כורחי הוצאתי מהארון את הפריט היחיד שיכל לשמח אותי ויצאתי לסיבוב פיזורים אחרי ההפקה המגניבה שעשיתי השבוע ואת תמונותיה תראו כאן בקרוב.

And yet again it's very hot in the middle of March, and my only comfort is that the weather is grey and at least resembles winter visually. So I pulled out the only thing that could have possible make me smile today and went for a round of returning things I borrowed for a fashion production soon to be seen here.

Jumpsuit - second hand

Jewellery - from Cuba

אין על האוברול הזה בעולם - הוא טיפה מגוחך בגלל כל הכפתורים והצבע העז ועם זאת כל כך נוח ונעים על הגוף, בזכות הכותנה, ויש גם שיגידו שיש בו משהו שובבי וסקסי (בתנאי שמשזפים את הרגליים לפני שקופצים איתו לרחוב). הוא נקנה באחת ממכירות היד-שניה הגאוניות של תמר קרוואן, שהיוו לי השראה למכירות הביתיות שאני עושה - אחת כזו תתרחש קרוב לוודאי בסופ"ש הזה. אליו ציוותתי, באווירת קיץ נואשת, את תכשיטי העץ שקניתי בקובה, ואת התיק הצבעוני שלי. ראו בלוק הזה מחאה על הקיץ שהתחיל בטרם עת! ובכלל, הפוסט הזה הוא פוסט מחאה רציני ביותר, שכן הלוקיישן הוא בית הקפה "יואל" מול בית הפגודה, או יותר נכון, הדלת הנעולה של בית קפה "יואל". הקפה האירופאי המקסים הזה, שהפך תוך שנייה לאחד האהובים עלי בתל אביב, החזיק מעמד בדיוק חודשיים ואז נסגר במיסתוריות. לא יודעת מה הסיפור ולכן אין לי על מי לכעוס - אני כועסת על הגורל, אם כן, שמסיים את העונה האהובה עלי בניגוד להיגיון וסוגר את בתי הקפה המועדפים עלי בהפתעה. לפחות האוברול אופטימי.

This piece is the best - a bit silly and funny because of all the buttons and the bright color, yet so comfy thanks to the cotton fabric. In a last attempt to evoke "summer" in me, I paired it with funky wooden jewelery I brought from Cuba. The location, by the way, is my way of protesting - this awsome coffe-house opened in Tel Aviv two month ago and quickly became a favorite, but last week it shut down misteriously. I don't know who's fault is it, therefore I'm blindly protesting against fait, that shuts down winter and my favorite places for no apprent reasons. At least the jumpsuit is optimistic.

The multi-faced milkmaid

2010-03-01T03:38:00.000-08:00

הזמן דוחק, ופורים הולך ואוזל, אז בואו ונזדרז עם זה כבר. אני מאוד אוהבת את פורים ותמיד כיף לי להתחפש. אבל אף פעם לא הייתי מהאנשים האלה שעושים טלפונים שבועות לפני, קופצים למחסני תחפושות עם תחושת שליחות ומפרסמים בפייסבוק הודעות נוסח "יש למישהו אוזניים של מיקי-מאוס?!" בפאניקה. אני מעדיפה להרכיב תחפושת ממה שיש בבית ולא לבזבז על זה כסף או זמן מיותרים. השנה יצאתי בזול ממש, כי "מולר" שלחו לי תחפושת, ותודה לאל על יחצ"נים גברים שחושבים יצירתי. בואו נגיד שאם "Yellow" היו שולחים לי תחפושת של עז, נניח, לא הייתי כותבת את הפוסט הזה, אבל מי לא רוצה להיות בחורה בווארית/סקנדינבית בריאה ושופעת ליום אחד? וכך זה נראה: חלבנית בחיק הקפיטליזם שלב אחר שלב.

התמונה האחרונה מאוד מצחיקה אותי. אני לא אוהבת לקחת את עצמי ברצינות, ובניגוד למה שאנשים רבים חושבים, להתחפש בעיני זה הכי להתייחס לעצמך כפרויקט מהותי ומושקע. עם כל הכבוד לשחקנים טבעיים ש"נשארים בדמות" המחופשת שלהם לאורך כל החג (ראו את הסרט המצוין "רעם טרופי" שם רוברט דאוני ג'וניאור שוכח מי הוא מרוב שהוא מתחפש), אני נהנית מהניגוד שבין התחפושת למציאות. חג שמח!

Classy monochrome

2010-02-28T01:54:00.000-08:00

ימי שישי הם ימים לא קלים, שמשחקים על השילוב המוזר בין "סידורים" ל"מנוחה". אם מצליחים לשלב את שניהם, מגיעים לשישי בערב מרוצים ומלאי כוחות, וחלק קטן אבל חשוב מההצלחה זה האוטפיט הנכון להסתובב בו ברחובות העיר. לי הכי חשוב שיהיה לי נוח, ובאופן לא מודע גם מתחשק לי משהו פשוט ולא מתחכם, שאומר"נכון שאני עומדת כאן בתור ומזמינה קפה אבל למעשה אני עדיין ישנה". יום שישי הזה התחשק לי מונוכרום. מצחיק איך דברים מסוימים נחרטים בזיכרון: אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה הייתי מטורפת על מדור רכילות מסוים בעיתון שכבר לא קיים לדעתי. פעם קראתי שם קטע על ג'ודי פוסטר שעשתה צ'ק-אין בבית המלון ולא אהבה את צבע הסדינים. החליפו לפרחוני, היא לא התלהבה. ניסו צבעי פסטל, מיס פוסטר המשיכה בשלה. רק לבסוף כשפרסו על המיטה מצעי סאטן בצבע שחור, פוסטר נרגעה ואמרה - "זה בדיוק זה. שחור משקף את הצבע של הנפש שלי". אין לי מושג האם הסיפור הזה הוא פרי דמיונו הקודח של הרכילאי המשועמם, אבל עובדה שהוא עשה רושם גדול על ילדה בת 8. עד עכשיו אני מצטטת את פוסטר המפונקת כשהשחור מושך אותי לחיקו.

Friday afternoons are never easy, trying to combine last-minute arrangmenets with rest. If you suceed, you get to reach Friday night content and full of energy, and a small yet crucial component of the task is choosing the right outfit to battle the streets in. I always go for something comfortable, something that says "yeah I'm standing here ordering cofee but actually I'm still very much asleep". This Friday I felt like back-and-white, with a little more edge. It's funny how you remember things - when I was little I used to love this gossip section in a badly written newspaper. Once I read a bit that tells how Jody Foster wasn't happy with her sheets in a hotel room, until they finally changed them to black satin and she said: "That's it. Black reflects the color of my soul". It might have very well been a fantasy of the bored columnist, but it made a great impression of the 8 years old girl I was. I still sometimes mimic miss Foster when back comes calling.

Jacket - Zara

Dress - Mikusha

Boots - Zara

השמלה השחור והקטנה של מיקושה, בגזרת A הכי בסיסית שיש, היא בסיס טוב לכל דבר. הז'קט המשובץ נקנה לפני שנים רבות, הרבה לפני שהצלחתי להבין שמדובר במציאה על-זמנית, שלא לומר מחממת. לפעמים הוא מרגיש לי קצת קופסתי, אבל עם מיני ומגפיים זה מחליק. לסוף, תנו לי להפנות את תשומת ליבכם לעובדת היותי עם שיער אסוף! זה כמעט ולא קורה לי, שפתאום מתחשק לי להחביא את השיער שלי (חוץ מאשר כשהחלפתי בגדים עם כתבת אופנה אחרת ושנאתי את עצמי), אבל באותו יום שישי קמתי עם שיער לוחמני במיוחד וויתרתי. ד"ש לג'ודי פוסטר.

The basic A-line dress is a great base for everything really. The jacket was bought so long ago, long before I recognized its' classic powers. Also, I want to point you attention to the fact my hair is pulled up - it almost never happens, but that morning I woke up with especially moody hair and just gave up. Maybe Jody Foster posessed me.

Countryside

2010-02-17T05:53:00.000-08:00

יש מי ששמח מהקיץ שנפל עלינו לאחרונה, אותי זה בעיקר מדכא מאוד. לא, לא מתחשק לי ללכת בגופיה. לא, אין לי כסף לקולקציות אביב-קיץ. לא, זה לא משעשע אותי ללכת באמצעו פברואר בכפכפים. תחזירו לי את החורף, בבקשה, אחרת אני ארד מהארץ. בנימה אופטימית זו, בשבוע שעבר דווקא לא התחשק לי לרדת מהארץ בכלל כי הייתי בגליל העליון, לרגל עוד משימה עיתונאית חשובה (שאת תוצאותיה תוכלו לראות כאן). והוא מדהים. מי שמכיר אות יודע שאני מאותגרת גיאוגרפית קשות, וככזו אני לא "יוצאת הרבה מחוץ לתל אביב", ואם כבר אני יוצאת זה לרוב ל"איקאה", ואם זה לא ל"איקאה" אז לא תמיד ברור לי איפה אני נמצאת. אבל הגליל העליון.... בהחלט שווה GPS. התלבטתי מה לארוז לטיול, כדי לא להבהיל את המקומיים אבל גם לצאת מזה בסטייל. לבסוף שלפתי מהארון את ה"בייסיקים הגאוניים". טייץ עם רוכסנים (אין על פריטים עם רוכסנים ברגליים! מה יכול להיות יותר טוב מזה?), טישרט ארוכה שכולם כל הזמן שואלים אותי מאיפה היא, סריג חדש חדש והמגפונים ההם שעלו 50 שקל! בסוף בכל זאת נראיתי תל אביבית למדי, אבל לא נראה לי שמישהו ציפה ל - anything but. אה, ובמסורת חדשה (כי נראה לי שיש דרישה) - תודה רבה לאילונה על הצילום.

Summer fell upon Tel Aviv all of a sudden. Some people are happy about it, but it doesn't amuse me at all. No, I don't want to shop for light summer separates in February. No, it's too early to put on the flip-flops. Nope, it doesn't amuse me to walk around in a tank-top right now. Please bring the winter back, otherwise I'll pack up and leave. Again. On this optimistic note, last week I've visited the Upper Galilee on yet another journalistic mission, and well, I didn't have any complains there - it's beautiful by international standarts and so peaceful. When I was deliberating what to pack, so I could remain comfortable and stylish without scaring of the locals, I decided to go for "THE BASICS" - this wonderful t-dress, new tights, new cardi (one can never get enough of nude knits, I tell ya) and my comfy booties. I ended up still am every inch of the city-girl, but I doubt anybody expected anything but..

Shirt - Honigman

tights - H&M

cardigan - H&M

boots - Gazith

jewel - Miss Minsky

עוד מילה על זה - איכשהו התגלגלתי ללבוש הרבה טישטרים ארוכות עם טייצים, גרביונים ועוד. אני אף פעם לא מבינה איך זה קורה - יום אחד את מוצאת את עצמך לובשת שילוב כלשהו, מחייכת מול המראה ואומרת לעצמך - וואלה, זה מה שאני אוהבת! זו הצללית שלי! בינגו! (טוב, אולי לא "בינגו"....). מעניין יהיה לעקוב אחרי תהליך כזה פעם.

One more thing to say about this - somehow I find myself more and more often hanging around in t-shirt dresses and tights of some sort. I wonder sometimes how it happens - you wear something and graduately start telling yourself "oh yeah, it's so me!". Real fascinating.

Winter test

2010-02-13T01:48:00.000-08:00

מתחילים כבר לצחוק עלי שאני יותר בחו"ל מאשר בארץ. אני צוחקת איתם, ויודעת שזה צירוף מקרים שצריך להנות ממנו כל עוד הוא קורה. כך או כך, את רוב השבוע שעבר ביליתי בסטוקהולם המושלגת, עיר שספק אם הייתי מגיעה אליה בקרוב לולא הנסיבות המשמחות. ותאמינו לי שהתכוננתי בהתאם. בניגוד ללונדון, לשם אספתי ערימת פריטים ודחפתי לתיק, כאן עשיתי סשן אריזה עם נינה היקרה וקרת הרוח והנכסתי למזוודה רק את מה שנחוץ וחשוב ועם זאת נראה טוב. המגפיים החמות, והמעיל השערורייתי שקניתי לקראת הנסיעה היוו בסיס, ועליו הולבשו גרביונים, צעיפים עם טקסטורה, סוודרים צבעוניים ואביזרים מהאייטיז באדיבות אמא שלי.

People start laughing at me that I spend more time abroad then home. I laugh with them and know that this is only a coincidence and I might as well enjoy while it lasts. So most of last week I spent in snowy Stockholm, a beautiful city I wouldn't have visited any time soon if not for the happy circumstances. This time, as opposed to London,I held a serious packing-session with lovely and cold-harted Nina, and packed only the necessary yet The stylish. The "good" boots and the outrageous coat I bought for the trip were the base, and on went the tights, the texctured scarves, the colorful sweaters and the accessories from the 80s, courtesy of my mother.

התמונה הראשונה צולמה ביציאה בערב, ולפי הפנים שלי רואים כמה אני מאושרת מהשלג, מהמעיל החם והמפנק ומפס הבורדו הסרוג שנשלף מארונה של אמא והתגלה כגאוני (לעומת כובע, שלא כל כך הלך). התמונה השנייה צולמה במוזיאון המודרני, על הרקע שמבלבל צופים מיומנים בתמונות טיולים, שכן הרקע הצבעוני הזה מופיע בכמה וכמה מוסדות "מודרניים" בעולם, משום מה. הסוודר חדש - ועליו עוד בהמשך! התמונה השלישית, שצולמה בדירה שוודית מקסימה, מעבירה את אחד השילובים המוצלחים של הטיול הזה - חולצת פסים של אבא, מטפחת של סבתא. מורשת רוסית בשלג, יותר מזה?

The first picture was taken during a night-out, and by my face you can see how abviously happy I am, about the snow, the furry coat and the knitted head-piece which was pulled out of mom's archives and turned out to be genious. The second was taken in a modern museum, on the background that throws many experienced travel-photo-viewers into confusion, as many modern establishments around the world love to use it for some reason. The sweater is new - and updates about it will be coming soon! The last photo embodies one of the best mixes in this trip and in general - my fathers' striped shirt, grandma's scarf. A russian tradition worthy of all the snow around.

She's in fashion

2010-02-02T10:28:00.000-08:00

אני לא מרבה לכתוב על זה כאן, על עבודתי המרכזית. כשפתחתי את הבלוג הזה, החלטתי שחיי האישיים לא יהיו ה-נושא פה, למרות שכפי ששמתם לב אני מטפטפת אותם בין השורות בטפטופים עדינים. אני עיתונאית אופנה, ואני מאוד אוהבת את העבודה שלי. יצא לי לחשוב לא מעט על טייטלים של עבודה, כלומר מה אנחנו עונים כששואלים אותנו "מה את עושה (בחיים)? למשל ברוסיה של "העולם הגדול", בה סטטוס ויוקרה הם הדבר המרכזי במצגת הזו שנקראת "אני", אנשים עושים קריירה רק מלהמציא לעבודות שלהם שמות מפונפנים, כמו "מנהל קריאטיבי" או "מתאם פרויקטים", שבעצם לא אומרים כלום. כשעבדתי במשרד פרסום ובמקביל כתבתי ב"נענע 10" הייתי עונה לשאלה הזו "מדיה פלנרית ואני גם כותבת על אופנה". כשהתפטרתי ממשרד, חששתי לרגע שעכשיו כבר לא יהיה לי שם ארוך וממסדי, אבל עם התקדמות עבודתי ב"סגנון", עם כל פרויקט או כתבת רוחב, התחלתי להתרגל לקרוא לעצמי "עיתונאית". אולי זה המעבר לפרינט, שמביא איתו ייחוס קצת אחר, אולי זה הוותק. בכל מקרה, חלק מובנה מהעבודה הזו נכנס תחת הקטגוריה "איזה כיף לך" – כלומר, תצוגות ופרזנטציות.

I don’t write here much about my work. When I opened this blog, I’ve decided my personal life is not going to be THE issue here, although as you may have noticed, I’m dripping it here and there between the lines. So I’m a fashion journalist and I love it. I’ve been thinking quite a bit about “work titles”, as in what we answer when being asked “what do you do (for a living)”. When I used to work in advertising and wrote for a website, I would answer: I’m a media planner and I write about fashion. Then when I resigned from the office I feared for a second that my title would no longer be important-looking and dignified, but as my work in the fashion magazine developed, from one project to another piece, I started getting used to calling myself “a journalist”. Maybe it’s the shift to print, which delights my old-fashioned self, maybe it’s the time passed since I’ve started doing this, I don’t know. Anyhow, one part of this jobs goes into “Oh, lucky you….” category, meaning fashion shows and presentations.

Jacket - Primark

Shirt - Yosef casual

Shoes - Nine West

והנה אני כאן, בתצוגה ראשונה ל"עונה" זו, בסטודיו הלבן של דורין פרנקפורט. מזג האוויר היה נעים, וזה היה היום המושלם לאוורר את הז'קט שקניתי בלונדון, פריט שאני חווה אובססיה קשה כלפיו מרגע הרכישה. יש בו המון– רצינות, משחקיות, קוליות, טרנדיות, מה שאומר שהוא מושלם לתצוגות ואירועים, בהם רצוי להתלבש כך שיוכלו להסיק עליך הכול או כלום. את הטישרט הזו (יש לי כמה וכמה טישטרים בארון, ואני ממשיכה ללבוש את אותם השניים-שלושה ברוטציה.... שנפתח קבוצת תמיכה?) קיבלתי מזמן מזמן בתצוגה של קולקציית הקאז'ואל של "יוסף" – אני מקבלת קיק פרוורטי מללבוש לתצוגות פריטים שיש לכל הקולגות בארון והם מסרבים להיראות איתם בציבור. הנעליים הן נעלי הגובלן שלי, שפעם אהבתי כל כך, אחר כך שנאתי נואשת, ולאחרונה הן עושות קאמבק הססני, ולסיום – הבטחתי אודם אדום, וקיימתי. זהו הגוון המושלם לחורף, לא אדום מדי, בולט, מאט ונעים על השפתיים. להוציא מקרה חרום אחד בעבר, זו הפעם הראשונה שאני משתמשת בגוון כזה של אודם, ואת התגובות קשה לי לפענח. כל זמן שאני נהנית לשחק איתו, it’s all good. אגב, חשבתי לעשות קעקוע שאומר it’s all good. בדיוק ככה.

And here I am, at the first fashion show for this season, at a bright sunny studio of the Israeli designer Dorin Frankfurt. The weather was nice, and it was the perfect opportunity to make an outing for the beautiful jacket I bought in London. There’s so much to it – seriousness, playfulness, trendiness, attitude, which means it’s perfect for fashion events where it’s better to dress so people can conclude nothing and everything about you. The T-shirt I’ve received at yet another show years ago – I get a pervert kick from honoring “work” events in pieces all my colleagues have in the closet and must be embraced to wear. The shoes are an old pair I have a love-hate relationship with, and last but not the least – I’ve promised red lipstick, I give you red lipstick. It is the perfect wintery shade, not too bright, out-there, different. It’s almost the first time ever I try this, and reactions are very hard to read. As long as I enjoy playing with it, it’s all good.

Channeling the sun

2010-01-25T08:29:00.000-08:00

חברות זה הכי. במיוחד חברות שדומות לך, ולאו דווקא בסגנון הלבוש. בין חברות דומות הכל קורה מהר - אתמול עלתה על הפרק נסיעה לעכו והיום אתן כבר מתגלגלות באוטו, אוכלות תותים והולכות לאיבוד בכיף. טיולים מחוץ לעיר תמיד מעוררים בי תחושת חגיגיות בלתי נמנעת, כי מדובר במאמץ מסוים שיכול להכניס לא מעט תל אביביים לחרדה, שמוקדש אך ורק לבילוי, התחדשות וחוויות, והכי כיף - אף על פי שבזבזנו לא מעט כסף במסעדה וב"איקאה" (שחתמה את הטיול בחגיגת צרכנות נבונה, והנזק - כרית צבעונית חדשה ומגניבה לסלון), לטיול בארץ מתלווה תמיד תחושת ספונטאניות וחינמיות. הנופים בטוח חינם. אולי בגלל החגיגיות הזו בחרתי להתלבש לטיול קצת כמו ילדה קטנה - לא יודעת מה אתכם, אבל גרביונים מצמר צפוף בצבע בורדו ממש זורקים אותי לתקופת הגן, התקופה הנפלאה בה לא הבנתי איך הופכים את הגרביונים הארורים לצד הנכון.

Friends are the best. Especially friends that are more or less like you. With these sort of friends, things move fast - yesterday a trip to Akko was suggested, and today you're rolling on the road, eating strawberries and getting lost while laughing at it. Such Saturday trips always bring out a festive feeling in me, since it's a pointless, fun effort, meant only for new experiences, hanging around and enjoying yourself, and most importantly (although we did sign the trip off at IKEA and the damage - a bright new pillow for the living room), they feel free of charge. The views surely are. Maybe the festivity led to this rather childish outfit - I don't know what about you, but woolen tights bring me straigh back to kindergarden.

Dress - Monsoon

Jacket - Castro

Scarf and tights - found

השמלה - טוניקה הזו, שטיפה קצרה כאן, נמצאה במרתף של הרשת הבריטית המשובחת במוסקבה - הרקמה עליה כל כך יפה, שלפעמים אני חוששת ללבוש אותה. הגרביונים הכה-מנחמים, שאני מודעת לצבעם לחלוטין, באמת נמצאו אי שם בארון של ההורים שלי ולא אתפלא אם הם היו שייכים פעם לאמא שלי או לקרובת משפחה רוסיה אחרת. את מעיל ה"קסטרו עודפים" הנצחי שלי אצלם מקרוב בהזדמנות אחרת, והצעיף! הצעיף, תנו לי לספר לכם, הוא הוא ההשראה לשמו של הבלוג הזה, שכן מצאתי אותו לפני כמה שנים על שיח באוניברסיטה. הבטתי ימינה, הבטתי שמאלה, אף בחורה בסביבה לא בכתה וחיפשה אחריו, אז לקחתי אותו הביתה ואימצתי בחום. מאז הוא מככב כצעיף האהוב עלי בכל הזמנים - נדמה לי שיש לו אנרגיות טובות. גם לעכו. רק תסתכלו על החצר הזו, שנראית כמו סט מופרע מאיזה אדיטוריאל מפונפן של Vogue.... נוגע ללב.

The tunic-dress, which might be missing an inch here, was found it the basement of the excellent British chain-store in Moscow - the embroidery is so beautiful, I'm sometimes afraid to wear it. The questionably colored tights, which are so comfy, must be dating back to somebody's Russian childhood and were found at my parents' house. My eternal leather jacket will be featured closely soon, and the scarf! The scarf, let me tell you, is really the piece that inspired the blog's name, since I found a a while ago on a bush in the university. I looked left and right, nobody was crying and looking for it, so I took it home and named it my most favorite scarf of all times - I believe it has good enegries. So does Akko. Just look at this yard, totally channeling a quircky editorial set from Vogue.... priceless.

My Golden Globes and SAG moments

2010-01-20T15:36:00.001-08:00

זה לא שאני אהפוך את הבלוג הזה במחי יד לדיווח שוטף על ענייני הוליווד או, לא עלינו, טרנדים, אבל פשוט לא יכולתי לעבור בשתיקה על השמלה המהממת של דרו ברימור. טקס פרסי "גלובוס הזהב" הנוכחי אופיין באופן לא ממש מפתיע במגוון שמלות כעורות. הסגול המזעזע של סנדרה בולוק, מפת השולחן של פנלופה קרוז, המטרייה המפוספסת שהתחפשה לחצאית של טינה פיי, ועוד - מעל כל אלה זוהרת בגאון השמלה של דרו בעיצובה של דונטלה וורסצ'ה. ברימור תמיד עושה בחירות לא שגרתיות והן הרבה פעמים נגמרות בהרמת גבה, אבל הפעם - הצבע, המברשות ההזויות האלה שטיפסו לה על הכתף ועל המותן, זה פשוט מושלם.

It's not like I'm going to turn this blog into an ungoing Hollywood update or, God forbid, trends, but I couldn't leave this beautiful dress unnoticed. The Golden Globes, once again, turned out to be a huge bore - Sandra Bullock's shoking purple, Penelope Cruise's tablecloth, Tina Fay's umbrella-scirt, all of these mini-disasters are tragically fading in comparison to this heavenly creation by Donatella Versace. Drew Barrymore has always made interesting choices on the red carpet, and they often raised an eyebrow or two, but this time - the color, the quirky voluminous details, the cut - it's genious.

באותה הסדרה - השמלה החרדלית של דיאו קרוגר בפרסי ה"סאג", אולי לא השחקנית הכי מוכשרת בעולם, אבל פאשניסטה מצטיינת. יש משהו מהפנט ומאוד עוצמתי בצבע הזה, ובזמן שכולם מיהרו והשוו את קרוגר למישל וויליאמס שבחרה בשמלה בגוון דומה לטקס האוסקר, נדמה לי, לפני כמה שנים, אני אומרת - אבל איפה היא ואיפה קרוגר, קוגרית בפוטנציה שגורמת לבן הזוג שלה ג'ושוע ג'קסון להיראות כמו תלמיד בית ספר מהוסס. אוהבת מאוד.

On the same note - Dian Kruger's mustardy dress at the Sag awards. While she isn't the most talented actress in my book, she's definetly a strong-minded fashionista, and when critics compare her to Michelle Williams who choose a similar shade to the Oscars a while ago (not sure), I say - Kruger, the potential cougar who makes her partner Joshua Jackson look like a frightened schoolboy by her side, is not to be compared to the cutsey Michelle. Love it.

Working my way back

2010-01-13T13:56:00.000-08:00

חזרתי לשגרה, ללימודים לתואר השני ולעבודה ולהשלמת הכנסה. אני משלימה הכנסה במגדל רב-קומות במקום שמשקיף על מושבת סארונה המקסימה עליה כתבה הקולגה שלי מירב קאופמן בבלוג המקסים שלה (ולוקיישן הצילום שלי). שם, לעומת עבודתי השניה, שכוללת לפעמים פרזנטציות ואירועים שצריך "להיראות" בהם, אני שקופה לחלוטין. פעמיים בשבוע אני יושבת בקומה 28, בערוץ נישה (נחשו איזה?) וצופה בחדשות, כן כן, מוקפת בקלטות ארכיון. שלא כמו במשרד הפרסום, העבודה ה"ממסדית" הקודמת שלי, אין שום צורך לבוא במגע עם אנשים או להיראות ייצוגית וסה"כ אני יכולה לבוא בפיג'מה אם בא לי. יש בזה משהו כל כך נעים ומרדים, שזה מפחיד - כמה כיף להיות (יומיים בשבוע) אדם רגיל חלוטין, ללא מוניטין אופנתי או מוניטין בכלל. אף אחד לא מכיר אותי בקומה 28, ומי שמגיע להכיר זוכה לחיוך מבויש וסטנדרטי. כך זה נראה - אני מניחה שזה הכי קרוב לפיג'מה שאפשר לתפוס אותי: ואם תסתכלו טוב, תזהו את הדבר הטרנדי היחיד בתמונה - לק כחול ברגליים, פינוק של Essie שהתמכרתי אליו לאחרונה.

I'm back to routine life, to my M.A studies and to income complements. I earn some extra-money in a big scy-scraper verlooking the beautiful and historic Sarona village (which was the location for this shoot). There, unlike on my second job, where I must sometimes "see and be seen", I'm transparent. Twice a week I sit in the archive on the 28th floor and watch the news, yes, surrounded by video cassets. And unlike my previous "office" gig, I don't have to contact with people and look authorative and overall, I might as weel wear my pajamas. There's something real refreshing and calming to be (twice a week) just a normal person, with no fashion cred or no cred what so ever. Nobody knows me on 28th floor, and if you wanna meet me - come by and recieve a shy smile. And this is how it looks: I guess, the closest to pajamas I can ever get. And if you lk closely, you'll notice the only trendy item here: blue Essie nail polish I got addicted to recently.

Jeans & Cardigan - Mamz

Bag - אלמביקה

Scarf - אמה

ג'ינס סטרצ'י וכייפי זה הוא אחד הפריטים בהם אני "חיה", כמו שאומרים, וכמה שאני לובשת אותו יותר, כך אני מבינה יותר (בצער מסוים) שאני מכורה לנוחות, למשל לנעליים שטוחות. איך אפשר לדווש על אופניים כמו שצריך עם עקבים. מליסה? ממש לא - חיקוי ישן ואהוב מה"משביר". את הג'ינס הסופר-נוח קניתי כאמור ב - MAMZ, וגם את הקרדיגן. אני חייבת להתוודות שאני נכנסת לרשת הזו פעם בשנה - כשמוענקים לי תלושי חג נחמדים (במה שהפך למסורת עיתונאית מבורכת), ובפעם היחידה הזו בשנה אני מגלה כל פעם מחדש שיש שם מציאות לא רעות בכלל. החורף היה קשה יותר לפיצוח מהקיץ, אז אפשר למצוא שם שמלמלות וחולצות יפות, ועדיין - הצלחתי לדלות את הקרדיגן ונתתי למוכר לשכנע אותי לגבי הצבע. מילה אחת על התיק - קיבלתי אותו ב"אלמביקה" ומאז אני צמודה אליו. אף פעם לא הייתי בחורה של תיקים גדולים, אבל משהו השתנה, ואני משליכה לתוכו חפצים בלי רחמים. איזה כיף שיש בו כיס פנימי קטן אחסון כל הדברים הקטנים שבאמת קשה למצוא... אז ג'ינס, צעיף מלטף, שתי שכבות קלילות ומשקפי השמש הנצחיות שלי - יש סיכוי שמשהו יוציא אותי מהנוחות הזו? נחיה ונראה.

Strechy jeans are of those items i pacticaly "live" in, as they say, since I'm desparately addicted to comfort. Hence the flat pumps (not Mellissa!). Hence the huge bag - I've never been a big-bag devotee, but since I've recieved this one at a press-meeting, I've been converted, and just throw everything in. So - jeans, two thin layers, my eternal sunglasses - no chance something or someone would peel this uniform off me any time soon.

London, I surrender

2010-01-09T12:15:00.000-08:00

אז ביליתי את השנה האזרחית החדשה בלונדון, בדיוק כמו עפר Cupcakes שהבטיחה להיפגש עימי ולא הצליחה לקיים. קל להבין אותה - אם את בחורה, ובחורה שאוהבת חגים, שופינג ואווירה טובה, לונדון תסובב אותך עד אובדן חושים ולא תזכרי לא חולצות שהבטחת לקנות לחברות ב -Primark , לא התחייבויות חברתיות ולא את עצמך. ביום השלישי למגורי בביתו של הידיד האוסטרלי הסופר-נוח שלי (בימים אלה אני שוקדת על עיצוב פסלון פרס מיוחד על סבלנות בעת מסעות קניות) בשכונה הקולית Brick Lane שמלאה בבתי קפה אורגניים, חנויות וינטג' ואנשים יפים, התחלתי לחפש חתן בריטי שישאיר אותי כאן לנצח. במקביל, נדמה לי שפיצחתי את קוד הלבוש של נערות האיסט-אנד: מעיל פרווה סינתטית מהוה, סקיני או מיני עם גרביונים, נעלי אוקספורד או דוק.מרטינס ותסרוקת גבוהה עם איפור עיניים מעושן ואודם אדום. התפתיתי מאוד למעיל הפרווה ואז נזכרתי בעינוי הקיץ של ה"חורף" שלנו, וחבל שכך - אני כנראה שוב אצטרך אותו בקרוב. בינתיים אימצתי את השפתון.

אני לא זו שתסביר לכן את חדוות השופינג בחו"ל, אבל היות והייתי בלונדון בפעם האחרונה לפני כמעט עשר שנים, יהיה נחמד לסמן גם לעצמי כמה חידודים והמלצות: הרשת הנהדרת Whistles מזכירה את רוס אובאטה ומוכרת פריטי משי מהממים, שמלות לא מטופשות (בניגוד להרבה רשתות אולטרה-בריטיות שפונות ל - tarts...) והיא מומלצת מאוד, אם כי לא זולה. רשת All Saints מדהימה ממש ועוד פחות זולה - כולה צבעי ניוטרל מרגיעים, סריגים איכותיים ונונשלנס, אבל גם היא לא זולה ומשום מה כל מה שמדדתי נראה עלי מוזר. רשת Warehouse עושה עבודה טובה בחיקוי טרנדים בלי להתחכם. Primark זו ממלכת טראש מתוקה שאפשר למצוא בה לא מעט מציאות, והמקום בו בטוח תפגשו ישראלים בלונדון אם זה הקאפ-אוף-טי שלכן. לבסוף, Topshop באוקספורד זו מלכודת מוות. החנויות בשכונת המגורים שלי היו גם כן מאוד מעניינות, ולמרות שחלקן היו סגורות ברוב ימי החג, חיכיתי בסלבנות ובסוף נפתחו דלתות הקסם וזכיתי להציץ פנימה - היה שווה לחכות ל - Bodas, רשת הלבשה תחתונה שעושה את מה שהיא עושה בפשטות ותחכום. מלבד הסתובבות תכליתית ברשתות, הדבקתי את אפי לחלונות ראווה של לא מעט בוטיקי מעצבים ואף נכנסתי לתוכם ברגל בוטחת, כולל Marc by Marc Jacobs שהתגלה כאכזבה, שכן אם ארצה פיצ'פקס זולים בשקל אלך לשוק, וכל מה ששווה באמת יקר בטירוף. הנה דיספליי קטן של מה שחמדתי.

So I spent New year's in London, which I could go on and on about forever. London is the kinda of city that will, if you're a shopping-loving atmosphere-digging girl, swirl you and lift yo up and until you forget the shirts your promised to buy your friends, obligations and eventually yourself. On the third day of my life in my super-nice host's house, located near Brick Lane, a street filled with organic coffee, vintage shops and beautiful people, I started dreaming of a British marriage that will keep me here forever. Nearly by the same time I've cracked the dress-code of east-end girlies: syntetic furs, tights and brogues, high-up hair, smoky eyes and red lipstick. Although I strongly wished to buy a fur coat, I ended up with the lisptick for now.

I won't be the one to explain you the joy of shopping abroad, no need, but since I've last visited London almost 10 yeats ago, I'd like to make some pointers and reminders: Whistles is a great retail, producing etheral silky dressed and tops, All Saints is truly great, all nude knitwear and quality fabrics, Warehouse copy trends on-spot without looking tacky, and last but not the least, Topshop on Oxford Circus is a death trap. The shops on Brick Lane were quite ineteresting too, especially Bodas - real sophisticated underwear with a simple appeal.

On top of trotting through the big chains, I did a scary amount of Window shopping, deigned botique browsing and picture-taking. Here is a tiny list of things I wanted and could not have:

Lanvin aswome shopping window display

Crazy Castelbjac sweater

Irregular "Irregular Choice" shoes, achieved later by a cheaper version

Amazing neck-piece from Dover Street Market

מה לבשתי? זהו. הקור די הכניע אותי ולא הצלחתי לעמוד ברף השיק שהצבתי לעצמי. מעיל חם אין לי כל כך, המגפיים החמות מ"אלדו" לא יכלו להשתוות למגפונים הקלילים בהם מהדסות הלונדוניות האטומות לקור. הכובע שלי היה קטן ומצחיק והעדפתי לתחוב אותו בתיק. לשיפוטכם.

What did I wear? Oh. I guess the cold kind of got the best of me, and so I didn't live up to my own expectations of London chic. I didn't have a big coat, my worm boots looked kinda rustic and my hat was too small and funny and I preffered to "chuck it" into my bag most of the time. You'll be the judge.

Knit - Mango

Nothing new

אז זהו. אחרי הטיול הזה התחלתי להבין את כל האנשים החשודים האלה שקונים קשמיר, מעילים עבים וצעיפים ענקיים ללא שום קשר למזג האוויר הישראלי. הם עושים את זה כדי להיות מסוגננים בחו"ל בחורף!! כנראה אפילו אשבר ואקנה מעיל בסוף עונה. ואז אחזור ללונדון.